ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ה · קטע ט״ז

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְעצֶם גַּשְׁמִיּוּתִי וְרב עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָעֲצוּמִים, אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי לְסַדֵּר תְפִילָּה לְפָנֶיךָ עַל זֶה לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, כִּי עֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּם וּבַעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית כִּי כְבָר גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׁאֵין רְצוֹנְךָ בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, וְאֵין רְצוֹנְךָ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִבְזֶה וְחָלָשׁ בְּדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם רַק אַדְרַבָּא כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְיַאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְעַל פִּי רב צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, לְבַל יוּכַל לִמְנעַ אוֹתוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וְעַתָּה אֵיךְ יִזְכֶּה נִבְעָר מִדַּעַת כָּמוֹנִי, לְהָפִיק דַּרְכֵי הָעֲנָוָה בֶּאֱמֶת כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּעוֹכְרָי, הֵן מִדַּת הַגַּאֲוָה וְגַסּוּת הָרוּחַ הֵן עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי שְׁנֵיהֶם מַזִּיקִים הַרְבֵּה, וְאֵיךְ זוֹכִין לְהִנָּצֵל מִשְּׁנֵי דְרָכִים הָרָעִים הַפְּגוּמִים הָאֵלֶּה, וְלִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, לַעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעֲנָוָה הַזּאת הִיא חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.