ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ה · קטע ט״ו

אֲדוֹן יָחִיד הֶעָנָו בֶּאֱמֶת, זַכֵּנוּ לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲנָוָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁעֲנָוָה כָּזאת הִיא בְּחִינַת חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, בְּחִינַת חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים שֶׁל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר, בְּחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִטְעם גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת ענֶג שַׁבָּת בֶּאֱמֶת, "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ".