ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ט · קטע ה׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אֲדַבֵּר וְאַתָּה יָדַעְתָּ אוֹתִי, אַךְ כְּבָר הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּפֶה מָלֵא, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, וְעַל זֶה תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי לָבא גַם עַתָּה בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, בַּעַל הַחֶסֶד, בַּעַל הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה, וַאֲנִי מְקַוֶּה מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם, לַעֲלוֹת מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי אֶזְכֶּה שָׁם מַה שֶּׁאֶזְכֶּה, בְּאפֶן שֶׁאֶמְצָא דֶּרֶךְ וּנְתִיב וְכחַ וְעֵצָה אֲמִתִּיִּית שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה, וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם