ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״ד · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בַּקֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ צאן אוֹבְדוֹת, צאן נִדָּח וְאֵין מְקַבֵּץ. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵרב עָנְיִי וַעֲמָלִי וּמֵרב עצֶם עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וּמֵעצֶם בִּלְבּוּל דַּעְתִּי מֵרִבּוּי הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲוֹנוֹתַי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַל כֵּן אֵינִי יָכוֹל לִפְתּחַ פִּי לְדַבֵּר כְּלָל, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מְאד מְאד לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי, כִּי "צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ" מְאד, אֲשֶׁר לא יַסְפִּיק הַזְּמַן לְפָרְטָם, "כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי וְלִבִּי דַוָּי", אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וַעֲצוֹר בְּמִלִּין לא אוּכָל, אָמַרְתִּי אָשִׂיחָה וְיִרְוַח לִי, אֲדַבְּרָה וְיַעֲבר עָלַי מָה, אוּלַי אֶזְכֶּה עַתָּה לִמְצא הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַשַּׁיָּךְ לְלִבִּי עַתָּה בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה עַל יָדָהּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁנָּפַלְנוּ וְיָרַדְנוּ בְּגָלוּת הַמַּר הַזֶּה לִמְקוֹמוֹת שֶׁיָּרַדְנוּ כָּל אֶחָד לְפִי יְרִידָתוֹ, עִם כָּל זֶה עֲדַיִן חוֹבָה עָלֵינוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לַחְתּר וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתֵינוּ הָרַבּוֹת וְהָעֲצוּמוֹת מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אֲשֶׁר אִבַּדְנוּ בְּגִלְגּוּל זֶה וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, עַל יְדֵי תַאֲוֹתֵינוּ הָרָעוֹת אוּלַי נִזְכֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמִים גְּדוֹלִים אֵצֶל בַּעַל הָרַחֲמִים הַמְרַחֵם עַל כָּל הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים, הַגּוֹזֵר בְּתוֹרָתוֹ לְהָשִׁיב אֲבֵדוֹת אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה לִמְצא אֵיזֶה אֲבֵדָה מֵאֲבֵדוֹת נַפְשֵׁנוּ הָרַבִּים, אוּלַי נִזְכֶּה לִמְצא מִקְצָתָם אוֹ כֻּלָּם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב מִכָּל הַצְּדָדִים, כִּי אִבַּדְתִּי לָדַעַת מַה שֶּׁאִבַּדְתִּי, וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים מֵחֲמַת תַּאֲוֹתַי הָרָעוֹת, הָיִיתִי כְּמוֹ שׁוֹטֶה הַמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אוּלַי אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִמְצא עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה אֲמִתִּיִּית שֶׁתּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא כָּל אֲבֵדוֹתַי וַאֲבֵדַת אֲחֵרִים לַהֲשִׁיבָם כֻּלָּם לִמְקוֹמָם הָרָאוּי לִמְקוֹר שֶׁנֶּחְצְבוּ מִשָּׁם, בְּאפֶן שֶׁיֻּתְקְנוּ כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַתִּקּוּן בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.