ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ז׳ · קטע י״א

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְּרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמעַ לִלְמד וּלְלַמֵּד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג אוֹרוֹת הַמַּקִיפִין הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם אֲרִיכַת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, חַיִּים טוֹבִים וַאֲרוּכִים בֶּאֱמֶת, שֶׁהֵם הַמַּקִּיפִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהֵם רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז לִירֵאֶיךָ אֲשֶׁר כָּל הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶׁיִּהְיֶה אֵינוֹ עוֹלֶה כְּלָל כְּנֶגֶד יוֹם אֶחָד, וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד שָׁעָה אַחַת שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרךְ וְטוֹב, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה.