ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ז׳ · קטע כ״ג

וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְתִבְנֶה לָנוּ אֶת בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְשָׁם נַקְרִיב לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבָּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְל חַ חַטּאתֵינוּ וְנִזְכֶּה לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם וָיוֹם קָרְבְּנוֹת הַתָּמִיד בַּבּקֶר וּבָעֶרֶב וּבִזְכוּת הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר תִּמְחֹל לָנוּ עַל כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁל לַיְלָה, וּבִזְכוּת הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תִּמְחֹל לָנוּ עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵם נוֹפְלִים בָּעֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר אֵין רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם גָּדוֹל מִזֶּה, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ עצֶם קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּשָׁרְשֵׁנוּ וְעצֶם דַּקּוּתֵנוּ וְרוּחָנִיוּתֵנוּ שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָוֹן, וְאֵין עָוֹן שַׁיָּךְ לָנוּ כְּלָל, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִשָּׂא עָלֵינוּ על מַשָּׂאוּי הָעֲוֹנוֹת אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד וְעִקַּר הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת הוּא לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵעֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים וּפְגָמִים, אֲשֶׁר רַק זֶה הוּא עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי, וְאֵין שׁוּם רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם נֶחְשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד זֶה הָרַחֲמָנוּת עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ וּמֵעֵת אֲשֶׁר חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְנַקּוֹת עַצְמֵנוּ מֵעֲווֹנוֹת, כִּי אֵין מִי שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, אֲשֶׁר צָרָה הַזּאת גְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר נִגְלָה לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כּל וּכְבָר חָלְפוּ וְעָבְרוּ קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנָה מִיּוֹם הַחֻרְבָּן, אֲשֶׁר אָנוּ הוֹלְכִים תּוֹעִים וַחֲשֵׁכִים כִּיתוֹמִים וְאֵין אָב