שבחי הר״ן · חלק ראשון · אות ט״ז

וגדל עצם מעלת קדושתו בשבירת התאווה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל, אי אפשר לבאר ולספר. ואמר שהיו לו ניסיונות אין מספר רק באמת אין זה ניסיון כלל, כי אמר שאין זה תאווה כלל. ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאווה הזו נחשבת לתאווה כלל. ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הניתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הניתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאווה הזאת בתכלית המאוס. ובעניין מאוס תאווה זו הפליג לדבר הרבה מאד בעניין זה, אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה. והכלל שהיה ממאס מאד תאווה זו בתכלית המאוס, עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת, אין התאווה הזאת נחשבת לניסיון כלל. אבל גם קדם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאווה הזאת, גם קדם לזה גם אז היו לו כמה וכמה ניסיונות גדולות ונוראות מאד בתאווה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט. כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה ניסיונות גדולות של תאווה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאוותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד. אך היה גיבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאוותו כמה וכמה פעמים. ואף על פי כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברוח מהניסיון, רק אדרבא היה חפץ בניסיונות והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו ניסיונות. כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרוד כנגד השם יתברך. כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת. אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הניסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד. ואף על פי כן, בעת שבא עליו הניסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהינצל. ואף על פי כן לא התרחק עצמו מהניסיון פעם אחרת אף על פי שבשעת הניסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל. וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור. והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאווה הכללית הזאת. והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאווה זו בפרישות גדול ובקדושה גדולה ונוראה מאד. ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל רק שהוא יותר לו דבר אחד. והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל, רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו. דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות רק שהוא יותר לו דבר אחד מן הסתם הינו התאווה הכללית הנ"ל, שעיקר היצר הרע הוא בתאווה זו. אבל הוא, זכרונו לברכה, אמר להפך שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו, רק זאת התאווה רוצה לשברה לגמרי. וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאווה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחילה לשבר תאוות אכילה, רק אדרבא, בתחילה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה, ואחר כך שבר גם זאת התאווה של אכילה. והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות וניסיונות אין מספר קדם ששבר התאווה הכללית הנ"ל. וכמה וכמה תפלות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים שיהיה השם יתברך בעזרו להינצל מתאווה זו, עד אשר זכה לעמד בכל הניסיונות, וקדש עצמו מאד בפרישות תאווה זו עד אין שעור וערך, עד אשר זכה לשבר תאווה זו לגמרי. עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאווה זו כי אמר שאין זה תאווה כלל, והיה מרבה לדבר בעניין זה, בעניין בטול ומאוס תאווה זו. ואמר שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בעניין זה. כי כבר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאווה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה. אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת יכול בקל למאס תאווה זו לגמרי. כי אמר שאין זה ניסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל. ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד, כי באמת אין זה תאווה כלל. והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאווה זו. והיה קדוש גדול ונורא מאד בעניין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאווה כלל. ואמר שאצלו זכר ונקבה שווים. דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה כי הכל שווה אצלו.