שבחי הר״ן · חלק ראשון · אות כ״ד

גם הבנו מדבריו שהיה מספר עמנו, שבימי נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים. וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם, הן גלגול שלג וכו' וכיוצא. ואמר שהסגוף לאחוז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר. דהיינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה. והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חיכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר. ואמר שזהו סגוף גדול מאד, כי האדם נח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא אסור לו לזוז בידיו ולא בשום אבר רק מרגיש כל נשיכה במח. והוא סגוף גדול מאד (וכבר שמעתי זאת גם משאר אנשים שזהו סגוף גדול מאד). והוא זכרונו לברכה, עשה הכל כל מיני סגופים שבעולם. והכל בתמימות ובאמת עד שזכה למה שזכה אשרי לו. גם בעניין ייסורים שיש על רב הצדיקים, ממש לא נשמע ולא נראה בעל ייסורין כמותו, ואי אפשר לספר ולבאר. והיה מלא ייסורים מבית ומחוץ, ובתחילה קודם סוף ימיו היה לו ייסורים עצומים ונוראים אשר לא היו ייסורים דגמתם בעולם. וספר שהייסורים שלו הם בידו בכל עת שרוצה הוא מקבלם על עצמו ובאים עליו הייסורים הללו, ובעת שרוצה לסלקם נסתלקים מעליו. ועוצם קושי וכובד הייסורים הללו היה בלי שעור. ואמרו בשמו שאמר שבשעה שבאו עליו הייסורים, מעצם הפלגת הצער והכאב המפלג מאד מאד היה כמעט יכול לנשך עץ בשיניו מעצם הכאב (כדרך האדם שיש לו ייסורים מפלגים שמעצם הייסורים הוא חורק בשיניו. ועליו זכרונו לברכה, היו ייסורים כבדים וקשים כל כך עד שבשעת הייסורים היה אפשר, שיחתך עצים בשיניו מעצם הצער). אולם גודל וריבוי הייסורים הקשים והעצומים שהיה לו בסוף ימיו שלשה שנים רצופים היו גדולים וקשים עוד יותר ויותר בכפלי כיפליים אשר אין לשער ולהעריך כלל. וקצת מזה יבאר במקום אחר אם ירצה השם אפס קצהו. ויש עוד הרבה בזה לספר אך השמטנו הרב אפילו מהמעט שאנו יודעים כי גם זה המעט הוא רב לספר ולא יספיקו הרבה יריעות. ועוד חזון למועד לבאר יותר בעזרת השם יתברך.