שבחי הר״ן · חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · אות כ״ד

וביום ראשון דחל המועד הלך האיש להחכם וציוה לו החכם לקח בגנבה כל המעות שלהם ולהביאו העיר, כדי שלא יגזל מהם מעותיהם. ועשה כך. אחר כך הלך החכם עם שני גבירים ואמרו להקפיטן תן לנו שני הנפשות הללו, והשיב להם מה שייכות יש לכם לנפשות האלה? אני מהפקר זכיתי בהם! וספר להם את כל התלאות אשר מצאתם בדרך. ואמר ולא זאת בלבד מה שאני מספר לכם, אלא שכמעט לא היה רגע בלא פגע. ואלו הנפשות כבר היינו יכולים לטבעם בים או למכרם לישמעאלים וכל המעות והחפצים שלהם היו הכל שלנו באין פוצה פה ומצפצף כלל. אך מה לעשות כי מזלם גדול עד לב השמים, כי לא די שהשם יתברך עשה להם נס כזה שבמזלם הגיע פתאום הספינה לפה, אף גם זאת נעשה להם נס בתוך נס שהשם יתברך הסיר לבי וסכל את דעתי עד שלקחתי את אחד מהם לתוך העיר הזאת. ועכשיו בודאי שוב איני רשאי אפילו לקח מעותיהם, רק כדי שלא יתרעמו העבדים שלי, תנו לי מאתים טאלער וקחו אותם מעל הספינה. וכך היה, שנתנו לו מיד כמו שאמר, והצילו אותם מיד הגזלנים, ממות לחיים, משעבוד לגאלה.