שבחי הר״ן · חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · אות כ״ה

ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל. ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים, ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם. ותכף הביאו להם מלבושים שלהם, והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם. והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק. וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון, ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות. ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחידוש גדול. ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה, בעצמו בשמחה, ואמר ברוך השם יתברך שזכינו להצלה הזאת. והיה שם בכבוד גדול מאד עד אחר החג. ונתנו אנשי העיר בעצמם מכיסם המאתים טאלער הנ"ל, ולא רצו אחר כך לחזר לקבלם מרבנו זכרונו לברכה, שם אף על פי שהיה לו מעות הרבה שם. ואחר החג שכרו להם ספינה לסטנבול. ונתנו להם איגרת, אולי חס ושלום, יזדמן להם עוד איזה סבה, שיעמדו בעזרם בכל עיר ועיר. והלכו עם ספינה זו. ושם היו גרעקין הרבה והיה בהם עיפוש. והם לא ידעו, אך ראו שמתים על הספינה. וברוך ה' שהיה רוח סערה ונשא הספינה במהירות לקהלת קדש סטנבול. ואף על פי שהיה להם ייסורים מחמת זעפת הים ומחמת שפרחה הספינה כל כך במהירות, אך אף על פי כן היה להם לטובה שעברו במהירות ובאו ביום השלישי לקהלת קדש סטנבול. והיו שם עשרה ימים. וגם בסטנבול היה להם סכנה כי מחמת שלא הראו הפרשפורטין (דרכונים) שם בנסיעתם להתם על כן לא רצו עכשיו להניחם משם. והעמיסו עליהם על כבד לתן סך עצום מאד באפן שישיגו הפרשפורטין מהתוגר. והסך שצוו לתן היה סך עצום מאד שלא היה להם ביכולתם בשום אפן לסלקו. והשם יתברך חמל עליהם והזמין להם איש א' שלא ידעו אותו ולא הכירו אותו והלך לאיזה שר מהישמעאלים וגנב דעתו ואינם יודעים כלל כמה נתן לו. וקבל קוויטל (פתק) להניח אותם מהשער דקהלת קדש הנ"ל. והזהיר אותם, למען השם להסתיר הדבר מאד מאד. ועל ידי זה נמלטו משם בשלום. והלכו על הים מסטנבול לגלץ. והגיעו לאיזה עיר על איי הים, ושם לקחו אותם לבית האסורים והכרחו לתן ארבעה אדמים בעד כל נפש. ומשם והלאה לא ארע להם שום דבר, רק זעפת הים היה כמה פעמים. וספינה אחת מלאה גרעקין נשברה ונטבעה ולא נשארו מהם כי אם מעט דמעט. וה' ברחמיו הנחם למחוז חפצם ועברו בשלום עד שבאו לגלץ בשלום על חג השבועות