סיפורי מעשיות · מעשה י״ב · אות כ״ד

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַבַּעַל תְּפִלָּה הִרְבָּה עָלָיו דְּבָרִים עַד שֶׁבַּסּוֹף הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוֹמֵר: וְיֶתֶר מִזֶּה מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ? הֲלא אֲנִי רַק יָחִיד בְּעָלְמָא [וְיֵשׁ כְּנֶגְדִּי בְּנֵי הַמְּדִינָה, שֶׁהֵם רַבִּים] וְזאת הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה קְצָת נֶחָמָה לְהַבַּעַל תְּפִלָּה כִּי הֵבִין, שֶׁהִתְחִילוּ דְּבָרָיו קְצָת לִכָּנֵס בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹמֵר כִּי הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר הַבַּעַל תְּפִלָּה מִקּדֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עִם אוֹתוֹ הַשּׁוֹמֵר וְהַדְּבָרִים, שֶׁדִּבֵּר עַתָּה נִתְקַבְּצוּ יַחַד, עַד שֶׁעָשׂוּ אֵיזֶה רשֶׁם בְּלִבּוֹ עַד שֶׁהִתְחִיל מְעַט לְהִסְתַּפֵּק וְלִנְטוֹת אֵלָיו קְצָת כַּנִּרְאֶה מִתּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה הַנַּ"ל.