סיפורי מעשיות · מעשה י״ב · אות כ״ז

וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ בָּעִיר, בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּמְצָא אֶחָד, שֶׁמְּדַבֵּר כָּזאת שֶׁעוֹשֶׂה שְׂחוֹק מֵאֱמוּנָתָם וְאוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ יָחִיד וְכוּ' וּבְעִנְיַן הַגִּבּוֹר הוּא אוֹמֵר כַּנַּ"ל וְהֵבִינוּ, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא הַבַּעַל תְּפִלָּה, כִּי כְּבָר הָיָה נִתְפַּרְסֵם אֶצְלָם כַּנַּ"ל וְצִוּוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וּלְתָפְסוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה עַצְמוֹ אֶצְלָם בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל [הַיְנוּ פַּעַם נִדְמֶה כְּסוֹחֵר, וּפַעַם כְּעָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל] אַךְ הֵם יָדְעוּ מִזֶּה גַּם כֵּן, שֶׁהַבַּעַל תְּפִלָּה הַנַּ"ל הוּא מְשַׁנֶּה עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם וְצִוּוּ לַחֲקר אַחֲרָיו וּלְתָפְסוֹ וְחִפְּשׂוּ אַחֲרָיו וּתְפָסָהוּ וְהֱבִיאוּהוּ אֶל הַשָּׂרִים.