סיפורי מעשיות · מעשה ב׳ · אות ו׳

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מְאד וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו. בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק, וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בְּכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת וְהִצְלִיחַ בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם, רָאוּ אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל [שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם] וְסָבְרוּ שֶׁהוּא יִשּׁוּב, וְרָצָה לֵילֵךְ לְשָׁם וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת, וְרָצוּ לַחֲזר.