סיפורי מעשיות · מעשה ב׳ · אות ז׳

בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר [הַיְנוּ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל] לְתוֹךְ הַיָּם וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ וְהִגִּיד לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן וְהִתְיַשְּׁבוּ לְהִתְקָרֵב לְשָׁם וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁלִיחַ שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם, וְהִגִּיד לָהֶם וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ [בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל] וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל] וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּרֵד וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִכְנס אֶל הַסְּפִינָה כִּי אִם שֶׁיַּבְטִיחָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּהּ כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִשָּׂא אוֹתָהּ כַּדָּת וְהִבְטִיחַ לָהּ וְנִכְנְסָה אֶצְלוֹ לַסְּפִינָה וְרָאָה, שֶׁהִיא מְזַמֶּרֶת עַל כְּלֵי זֶמֶר וִיכוֹלָה לְדַבֵּר בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת וְשָׂמַח עַל שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ.