סיפורי מעשיות · מעשה ב׳ · אות ט׳

וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם שָׁם לֵילֵךְ לִקְרָאתָהּ עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הָלְכָה הִיא וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה מִן הַסְּפָר וּפֵרְשָׂה הַוִּילוֹנוֹת [הַיְנוּ המפרשים], וְהָלְכָה לָהּ עִם הַסְּפִינָה וְהֵם בָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה [הַיְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַסּוֹחֵר] וְלא מָצְאוּ דָּבָר וְחָרָה לְהַסּוֹחֵר, אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, מְאד וְהוּא צוֹעֵק וְאוֹמֵר [הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בָּא עִם הַסְּפִינָה הַנַּ"ל צָעַק וְאָמַר]: תַּאֲמִין לִי, שֶׁהֵבֵאתִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְכוּ' וְהֵם אֵינָם רוֹאִים דָּבָר וְאָמַר לוֹ: תִּשְׁאַל לְהַמלחים! וְהָלַךְ לִשְׁאל אוֹתָם, וְהֵם שׁוֹכְבִים שִׁכּוֹרִים אַחַר כָּךְ נִנְעֲרוּ וְשָׁאַל לָהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם רַק יוֹדְעִים, שֶׁהֵבִיאוּ סְפִינָה עִם כָּל הַנַּ"ל, וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן הוּא וְחָרָה הַסּוֹחֵר מְאד עַל בְּנוֹ, וְגִירְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ, וְלא יָבוֹא לְנֶגֶד פָּנָיו וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ נָע וָנָד וְהִיא [הַיְינוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם.