סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות כ״ב

וְהֶחָכָם הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד כִּי הִנִּיחַ שֵׁם, שֶׁהוּא חָכָם מֻפְלָג וְאֻמָּן וְדוקטור גָּדוֹל מְאד וְהָיָה בָּא שַׂר אֶחָד, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב וְעָשָׂה לוֹ טַבַּעַת נִפְלָא מְאד וְחָקַק שָׁם צִיּוּרִים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאד וְחָקַק שָׁם אִילָן, שֶׁהָיָה נִפְלָא מְאד וּבָא הַשַּׂר, וְלא יָשָׁר בְּעֵינָיו כְּלָל הַטַּבַּעַת וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד כִּי הָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַטַּבַּעַת עִם הָאִילָן הַזֶּה בִּספרד, הָיָה חָשׁוּב וְנִפְלָא מְאד וְכֵן, פַּעַם אֶחָד בָּא שַׂר גָדוֹל וְהֵבִיא אֶבֶן טוֹב יָקָר, שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים וְהֵבִיא לוֹ עוֹד אֶבֶן טוֹב עִם צִיּוּר וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיְּצַיֵּר כַּצִּיּוּר הַזֶּה עַל הָאֶבֶן טוֹב שֶׁהֵבִיא וְצִיֵּר מַמָּשׁ כְּאוֹתוֹ הַצִּיּוּר רַק שֶׁשָּׁגָה בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה שׁוּם אָדָם מֵבִין עַל זֶה, רַק הוּא לְבַדּוֹ וּבָא הַשַּׂר וְקִבֵּל הָאֶבֶן טוֹב, וַיִּשַׁר בְּעֵינָיו וְהָיָה לוֹ לְהֶחָכָם הַזֶּה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִן הַשְּׁגִיאָה הֲלא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ חָכְמָתִי, וְעַתָּה יִזְדַּמֵּן לִי שְׁגִיאָה!