סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות כ״ג

וְגַם בְּעִנְיַן הַרפואה הָיָה לוֹ יִסּוּרִים כְּשֶׁהָיָה בָּא לְחוֹלֶה וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ רְפוּאָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ לְהַחוֹלֶה לְחַיִּים, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב בְּבֵרוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִזֶּה כִּי הִיא רְפוּאָה נִפְלָאָה מְאד וְאַחַר כָּךְ מֵת הַחוֹלֶה וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁמֵּת עַל יָדוֹ וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וְכֵן לִפְעָמִים נָתַן רְפוּאָה לְחוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם: מִקְרֶה הוּא וְהָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד.