סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות כ״ד

וְכֵן הָיָה צָרִיךְ לְמַלְבּוּשׁ וְקָרָא הַחַיָּט וְיָגַע עִמּוֹ, עַד שֶׁלִּמְּדוֹ לַעֲשׂוֹת הַמַּלְבּוּשׁ כִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ וְכִוֵּן הַחַיָּט וְעָשָׂה הַמַלְבּוּשׁ כִּרְצוֹנוֹ רַק כָּנָף אֶחָד [שֶׁקּוֹרִין לֶעפִּיל] שָׁגָה בּוֹ, וְלא כִּוְּנוֹ יָפֶה וְהָיָה מִצְטַעֵר מְאד כִּי הָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אַף שֶׁבְּכָאן הוּא יָפֶה, כִּי אֵינָם מְבִינִים עַל זֶה אֲבָל אִם הָיִיתִי בִּספרד עִם הַלֶּעפִּיל הַזֶּה הָיִיתִי לִשְׂחוֹק וְהָיִיתִי נִדְמֶה כְּמוֹ [יַתִּיר] [אדם שעושים ממנו ליצנות] וְכֵן הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד.