סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות כ״ז

פַּעַם אֶחָד בָּא הַמֶּלֶךְ עַל הַספר מרשם התושבים וּמָצָא, שֶׁהָיוּ כְּתוּבִין שָׁם אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים זֶה בַּשֵּׁם חָכָם, וְזֶה בַּשֵּׁם תָּם וְהָיָה בְּעֵינָיו לְפֶלֶא, שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם מְכֻנִּים בַּשֵּׁם חָכָם וְתָם וְנִתְאַוָּה הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתָם וְחָשַׁב הַמֶּלֶךְ אִם אֶשְׁלַח אַחֲרֵיהֶם פִּתְאם, שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי, יִתְפַּחֲדוּ מְאד וְהֶחָכָם יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו לְגַמְרֵי וְהַתָּם גַּם כֵּן אֶפְשָׁר יִשְׁתַּגַּע מֵחֲמַת פַּחַד וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ לִשְׁלחַ חָכָם אֶחָד אֶל הֶחָכָם, וְתָם אֶל הַתָּם רַק אֵיךְ מוֹצְאִין בְּעִיר מְלוּכָה תָּם כִּי בְּעִיר מְלוּכָה עַל פִּי רב הֵם חֲכָמִים רַק שֶׁהַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת הוּא תָּם דַּוְקָא כִּי הֶחָכָם אֵינָם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת פֶּן עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ יוּכַל לְבַזְבֵּז הָאוֹצָרוֹת עַל כֵּן עוֹשִׂין מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת תָּם דַּוְקָא.