סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ל״ב

שֶׁנִּתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ וּמַזָּל מַחְכִּים וּבָא לוֹ קְצָת הֲבָנָה אַף עַל פִּי כֵן לא הִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְחָכְמָתוֹ רַק נָהַג בִּתְמִימוּתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהִנְהִיג אֶת הַמְּדִינָה בִּתְמִימוּת, בֶּאֱמֶת וּבְישֶׁר, וְעַוְלָה לא נִמְצָא בּוֹ וְעַל הַנְהָגַת הַמְּדִינָה אֵין צְרִיכִין שֵׂכֶל גָּדוֹל וְחָכְמוֹת, רַק עַל פִּי הַיּשֶׁר בִּתְמִימוּת כְּשֶׁבָּאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם לְדִין הָיָה אוֹמֵר: אַתָּה זַכַּאי וְאַתָּה חַיָּב כְּפִי תְּמִימוּתוֹ בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם עָרְמָה וּמִרְמָה וְכֵן נָהַג הַכּל בֶּאֱמֶת.