סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ל״ד

אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּבוֹא זֶה הַתָּם מושל המחוז אֵלָיו וְנָסַע אֵלָיו וְדִבֵּר הַמֶּלֶךְ עִם הַתָּם בִּתְחִלָּה מֵהַנְהָגַת הַמְּדִינָה וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאד מְאד כִּי רָאָה, שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּישֶׁר וֶאֱמֶת גָּדוֹל, בְּלִי שׁוּם עַוְלָה וּמִרְמָה אַחַר כָּךְ הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת וֶהֱשִׁיבוֹ הַתָּם כָּרָאוּי וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ זאת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאָמַר: אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהוּא חָכָם כָּזֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת כָּזֶה! וַיִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאד מְאד וּמִנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה שר עַל כָּל הַשרים וְצִוָּה לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה יְשִׁיבָתוֹ וְצִוָּה, שֶׁיִּבָּנֶה לוֹ חוֹמוֹת נָאוֹת וּמְפאָרוֹת כָּרָאוּי וְנָתַן לוֹ כְּתָב עַל הִתְמַנּוּת הַזּאת, שֶׁיִהְיֶה מִינִיסְטֶר כַּנַּ"ל וְכֵן הָיָה, שֶׁבָּנוּ לוֹ בִּנְיָנִים כַּנַּ"ל, בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁצִּוָּה הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ וְקִבֵּל הַגְּדֻלָּה בְּתֹקֶף.