סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ד׳

הָלַךְ הַתָּם וְלָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָן [סנדלר] וְהֶחָכָם, שֶׁהָיָה בַּר הֲבָנָה לא הָיָה רְצוֹנוֹ לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה פְּשׁוּטָה כָּזוֹ וְיִשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ בָּעוֹלָם וְיִסְתַּכֵּל מַה לַּעֲשׂוֹת וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בַּשּׁוּק וְרָאָה עֲגָלָה גְדוֹלָה עִם אַרְבָּעָה סוּסִים וְכלי רתימת הסוסים, שֶׁהָיְתָה רָצָה וְהוֹלֶכֶת עָנָה וְאָמַר לְהַסּוֹחֲרִים: מֵאַיִן אַתֶּם? הֵשִׁיבוּ לוֹ: מִוַּארְשָׁא לְהֵיכָן אַתֶּם נוֹסְעִים? לְוַארְשָׁא שָׁאַל אוֹתָם: שֶׁמָּא אַתֶּם צְרִיכִים מְשָׁרְתִים? רָאוּ שֶׁהוּא בַּר הֲבָנָה וּמְזרָז, וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם וְנָסַע עִמָּם וְשִׁמֵּשׁ אוֹתָם הֵיטֵב מְאד.