סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ה׳

עַל הַדֶּרֶךְ בְּבוֹאוֹ לְוַאְרשָׁא מֵאַחַר שֶׁהָיָה בַּר הֲבָנָה, יִשֵּׁב עַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁכְּבָר אֲנִי בְּוַארְשָׁא, לָמָּה לִי לְהִתְקַשֵּׁר עִם אֵלּוּ? אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם טוֹב מֵהֶם? אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ וְאֶרְאֶה וְהָלַךְ בַּשּׁוּק, וְהִתְחִיל לַחֲקר וְלִשְׁאל עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֱבִיאוּהוּ וְאִם יֵשׁ טוֹב מֵהֶם וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם הֲגוּנִים, וְטוֹב לִהְיוֹת אֶצְלָם אַךְ שֶׁקָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת אֶצְלָם מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלָּהֶם הוּא לְמֶרְחַקִּים מְאד.