תפילה בשעה שעצוב לי

ריבונו של עולם, עצוב לי. לא תמיד אני יודע להסביר למה. יש ימים שהכול נראה אפור, שקשה לי לקום, שדברים שפעם שימחו אותי לא נוגעים בי. אני מתפקד, עושה את מה שצריך, אבל מבפנים כבד.

ולפעמים אני גם כועס על עצמי על העצב הזה. אומר לעצמי שאסור לי להיות כך, שאין לי סיבה, שאחרים סובלים יותר. ואז אני נעשה עצוב פעמיים: פעם על מה שאני מרגיש, ופעם על כך שאני מרגיש.

אינני מבקש ממך שתיקח את העצב בבת אחת. אני מבקש נקודה אחת של אור. משהו קטן אחד היום שיזכיר לי שיש בי עוד חיים: שיחה עם חבר, אוויר בחוץ, שורה אחת שתיגע בי. תן לי להיאחז בה ולא להרפות.

ותן לי לא למדוד את עצמי לפי הימים הקשים. גם ביום כזה אני אותו אדם, ויש בי טוב שלא נעלם.

ותן לי לזכור שאתה קרוב גם עכשיו, גם כשאינני מרגיש אותך.

ואם העצב הזה כבד מכדי שאשא אותו לבד, תן לי את האומץ לספר עליו לאדם שאני סומך עליו ולבקש עזרה, בלי להתבייש.

ותן לי להאמין שהימים האלה אינם הסוף. שגם אחרי תקופה אפורה יכולה לחזור שמחה, ושאתה מחכה לי שם, בצד השני של העצב.