תפילה לחנוכה

ריבונו של עולם, הימים קצרים והלילות ארוכים, ואנחנו מדליקים נרות. נר אחד בלילה הראשון, ועוד אחד בכל ערב, עד שהחלון מלא אור.

ואני עומד מול הלהבה הקטנה ומבקש לא לרוץ. להסתכל בה כמה דקות, בשקט, כמו שמתבוננים בנרות ואין משתמשים באורם.

תן לי ללמוד מן הנרות האלה. אינני צריך לגרש את כל החושך בבת אחת. אני צריך להוסיף אור אחד, ואחר כך עוד אחד: מילה טובה, מעשה קטן, תפילה קצרה.

יש בחיי מקומות חשוכים שאני מעדיף לא להסתכל עליהם. תן לי להביא לשם קצת אור, בלי פחד ובלי בושה.

ותן לי לא לכבות את האור של אחרים. לא לזלזל, לא לבקר מהר, לא להחליש את מי שמנסה להאיר בדרכו, גם אם היא שונה משלי.

וכשאנחנו עומדים מול הנרות עם הילדים ושרים, תן לרגע הזה להיחקק בהם. שיזכרו לא את המתנות ולא את הסופגניות, אלא את התחושה שהאור עובר מיד ליד ומדור לדור.

ותן לאור של ביתנו לצאת החוצה, אל הרחוב, אל מי שעובר ורואה. שנהיה בעולם מקור של אור, ולא של עוד חושך.

ותן לי להאמין שאור קטן יכול לגרש חושך גדול, ושגם לנר הקטן שלי יש מקום בעולם, ושאור שנותנים לאחרים אינו מתמעט.