תפילה לפסח, חג החירות

ריבונו של עולם, פסח מתקרב, חג החירות. אני מתכונן אליו בבית, מנקה ומחפש, ובאותו זמן אני שואל את עצמי במה אני עדיין משועבד.

יש בי הרגלים שמחזיקים בי חזק יותר מכל אדון: מסך שאינני מצליח להניח, כעס שמגיע לפני שאני חושב, פחד ממה שיאמרו. תן לי לצאת מהם, אפילו צעד אחד, כמו שיוצאים ממקום צר אל מרחב.

ויש גם עבדות שקטה יותר: המרוץ אחרי עוד, הצורך שכולם יאשרו אותי, החשש לשנות דבר שהתרגלתי אליו. תן לי לראות גם אותה.

וכמו שאני מבער את החמץ מהבית, תן לי לבער משהו מן הגאווה. להיות קצת יותר פשוט, קצת פחות מנופח.

בליל הסדר, תן לי לשבת עם המשפחה בשמחה ובסבלנות. שהילדים ישאלו ויקבלו תשובה, שהסיפור לא יהיה טקס שממהרים לגמור, אלא דבר חי שעובר מדור לדור.

ותן לי לזכור בשעת השמחה את מי שהחג קשה לו: את מי שהשולחן שלו ריק, את מי שהניקיון והקניות מעבר לכוחו.

ותן לכל מי שעדיין משועבד, בגוף או בנפש, לצאת לחירות. ותן לי להיות חלק מזה, ולא רק לחגוג את החירות שלי.

ותן לחג הזה להשאיר בי מעט יותר חירות, ולזכור שבכל יום אפשר לצאת עוד צעד אחד ממקום צר אל מרחב.