תפילה לתקווה

ריבונו של עולם, אני מחכה כבר הרבה זמן. כל כך הרבה זמן, שלפעמים אני מפחד לקוות שוב, כי כל אכזבה כואבת יותר מהקודמת. קל יותר לא לצפות לכלום, כך לפחות לא אתאכזב.

אבל אני יודע שבלי תקווה אני נובל. אני מתחיל להסתכל על העתיד כאילו כבר נכתב, ומוותר מראש על דברים שעוד לא קרו. תן לי לקוות שוב. לא תקווה תמימה שמתעלמת מהמציאות, אלא כזו שיודעת שהמציאות יכולה להשתנות, כי אתה מנהל אותה.

תן לי לראות סימנים קטנים של טוב בדרך: שיחה שהלכה טוב, דלת שנפתחה מעט, יום אחד שהיה קל יותר. אל תיתן לי לבטל אותם רק משום שאינם כל מה שחיכיתי לו.

ותן לי לקוות בלי להכתיב לך איך בדיוק זה צריך להיראות. אולי הטוב יבוא בצורה אחרת ממה שציירתי, ותן לי לא לפספס אותו בגלל זה.

ותן לי לקוות גם בשביל אחרים. כשאני פוגש אדם שהפסיק לחכות, תן לי מילה שתדליק בו משהו.

ואם הדבר שאני מחכה לו יתעכב עוד, תן לי לחיות בינתיים חיים מלאים, ולא רק לחכות.

ותן לי לשמור את התקווה כמו נר קטן בחלון: לא אש גדולה, אבל אור שאינו כבה. ובבוא היום, כשיתברר מה טמנת לי, תן לי לדעת להודות.