שיחות הר״ן · אות רנ״ג

אִישׁ אֶחָד מֵחֲשׁוּכֵי־בָּנִים, וְהָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ ז”ל, וּפַעַם אַחַת הָיָה בְּבֵית רַבֵּנוּ ז”ל, וְהָיָה יוֹם אֶחָד שֶׁנִּכְנְסוּ אֶצְלוֹ כַּמָּה חֲשׂוּכֵי־בָּנִים וְשִׁחֲרוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲזֹר לָהֶם, וְנִכְנַס הָאִישׁ הַנַּ”ל מֵאֲנָשָׁיו גַּם כֵּן, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ גַּם כֵּן עֲבוּר בָּנִים. הֵשִׁיב לוֹ: מָה הָרַעַשׁ הַזֶּה? הֲלֹא עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים – מַעֲשִׂים טוֹבִים (ב"ר ל ו), וְזֶהוּ הָעִקָּר; עַל כֵּן הָעִקָּר – לְבַקֵּשׁ עַל יַהֲדוּת, שֶׁתִּזְכֶּה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְכוּ’.בְּוַדַּאי אִם אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְבָנִים בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּוַדַּאי מַה טּוֹב; אֲבָל הָעִקָּר הוּא לָשׂוּם לֵב לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה עִקַּר הַתּוֹלָדוֹת וְכוּ’, כַּנַּ”ל. וּמֵאָז פָּסַק אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנַּ”ל לְהַפְצִיר אוֹתוֹ עֲבוּר בָּנִים, וְהָלַךְ וְעָסַק רַק בַּעֲבוֹדַת ה’ כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ ז”ל. אַחַר־כָּךְ שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ שָׁם וְנִכְנְסוּ גַּם כֵּן חֲשׂוּכֵי־בָּנִים אֶצְלוֹ וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ ז”ל עֲבוּר בָּנִים, וְזֶה הָאִישׁ הַנַּ”ל שׁוּב לֹא פָּתַח פִּיו לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה, וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ ז”ל בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בָּנִים. וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וַהֲבֵא לִי מֵאָה רוּבְּל סוּג, וְהָלַךְ מְהֵרָה וְהֵבִיא לוֹ. וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל טְבִילָה וְנִפְקְדָה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֵד בֵּן. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּזְכּוּ לְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן: