Sichot HaRan 72

' [מחשבות זרות בתפילה] כבר מבואר שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפילה, רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר, ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל, רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל: גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות, כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי - לא היה אפשר לסבול כלל את גודל עוצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי, אבל על ידי שהתפילה מלובשת במחשבות זרות, על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך, ועל ידי זה יכולה התפילה לעלות. ובוחן לבבות הוא יודע האמת לאמתו, שאף על פי שיש להאדם פניות ומחשבות זרות, אף על פי כן פנימיות מחשבתו הוא לה' לבדו, כי פנימיות כונתו בתפילה הוא באמת להשם יתברך. והשם יתברך בוחן לבבות ומסתכל על פנימיות כונתו ורצונו ומקבל תפילתו באהבה אף על פי שהיא מלובשת במה שמלובשת, כי פנימיות רצונו וכונתו הוא טוב: וזהו "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי י"ט, כ"א), היינו: שיש מחשבות הרבה בלב איש בשעת התפילה, כי אז באין עליו בלבולים גדולים ומחשבות רבות, אבל ״עצת ה' היא תקום״, היינו: פנימיות הנקודה שבלב, מה שבפנימיות המחשבה מתכון להתפלל להשם יתברך לבד, שזה בחינת ״עצת ה'״ -שמתכון להשם יתברך לבד בפנימיות מחשבתו, זה נשאר קיים בחינת ״עצת ה' היא תקום״ כנ"ל, על כן אין להסתכל על שום מחשבות חוץ ופניות, רק להתפלל כסדר, כנזכר לעיל: