ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל׳ · אות ט׳וְזֶהוּ:
מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא – הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל, שֶׁהוּא לִמּוּד הַנַּ"ל, בְּחִינַת (במדבר כ״ב:ל׳): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי – לְשׁוֹן לִמּוּד, (כְּתַרְגּוּמוֹ: הֲמֵילַף אַלִיפְנָא), בְּחִינַת (ויקרא כ״ו:כ״ה): חֶרֶב נוֹקֶמֶת, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל:
מֵישְׁרָא – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: עֲרוּגָה, הַיְנוּ בְּחִינַת: זַעֲקַת מוֹשֵׁל וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מב): כְּאַיָּל תַּעֲרֹג.
בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בְּמַאי חוֹתְכִין אוֹתָהּ. הַיְנוּ בַּמֶּה חוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין אֶת הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל, כְּדֵי לְהַצִּילָהּ מִזְּעָקָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת: חֲתָכוֹ לְאַרְבָּעָה כַּנַּ"ל. וְהֵשִׁיב לָהֶם:
בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא – הַיְנוּ עַל יְדֵי תּוֹכָחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד, וּבָזֶה קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין אֶת הַדָּלֶ"ת, בִּבְחִינוֹת: קִצְרוּ לְפִי חָסֶד כַּנַּ"ל.
קַרְנָא, זֶה בְּחִינַת קוֹל הַמּוֹכִיחַ, בְּחִינַת קֶרֶן הַשּׁוֹפָר, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ״ח:א׳): הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, הַיְנוּ תּוֹכָחָה הַנַּ"ל.
חַמְרָא, זֶה בְּחִינַת (בראשית מ״ט:י״ד): יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם, בְּחִינוֹת (דברי הימים־א יב): וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִּינָה לָעִתִּים. כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה מַעֲלִין אוֹתָהּ לָרְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בִּינָה לָעִתִּים כַּנַּ"ל:
אַיְתוּ לֵהּ תְּרֵי בֵּיעֵי – לְשׁוֹן צְלוֹתָא וּבָעוּתָא, בְּחִינוֹת תְּפִלּוֹת,
אָמְרִי: הֵי דְּחִוַּרְתָּא וְהֵי דְּאֻכְמְתָא – הַיְנוּ, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכָחָה מַעֲלִין אֶת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, הֲלֹא אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחַ, כִּי הֲלֹא הַתְּפִלּוֹת בָּאִין בְּיַחַד, וְאֵיךְ יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ לְפִי הַתְּפִלָּה, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תְּפִלָּה שֶׁל הַכָּשֵׁר אוֹ לְהֵפֶךְ. וְזֶהוּ: הֵי דְּחִוַּרְתָא וְהֵי דְּאֻכְמְתָא – הַיְנוּ אֵיזֶה תְּפִלָּה מֵאִישׁ כָּשֵׁר אוֹ לְהִפּוּךְ.
אַיְתֵי לְהוֹ תְּרֵי גְּבִינֵי – הַיְנוּ בְּחִינוֹת (איוב י׳:י׳): וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי; הַיְנוּ בְּחִינוֹת תְּרֵי תּוֹרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵן בְּחִינוֹת קָפוּי וְקַל, בְּחִינוֹת פְּסֹלֶת, בִּבְחִינוֹת: פְּסָל לְךָ, וּבְחִינוֹת: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כַּנַּ"ל.
וְאָמַר לְהוֹ: הֵי דְּעִזֵּי חִוַּרְתָּא וְהֵי דְּעִזֵּי אֻכְמְתָא – הַיְנוּ תְּרֵי עַזּוּת הַנַּ"ל, שֶׁהֵן עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמֵּהֶן תְּרֵי תּוֹרוֹת הַנַּ"ל. וּלְפִי הָעַזּוּת יְכוֹלִין לֵידַע אֶת הַתְּפִלּוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכֹל לְהוֹכִיחַ אוֹתָם כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת, וּמַצִּילִין אוֹתָהּ מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ לִבְחִינוֹת אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בָּרְגָלִים כַּנַּ"ל:
זֹאת הַתּוֹרָה הִתְחִיל לוֹמַר עַל פָּסוּק: וַיְהִי מִקֵּץ וְכוּ', אַךְ לֹא סִיֵּם לְבָאֵר זֶה הַפָּסוּק עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְאָמַר אַחַר־כָּךְ, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לְסַיֵּם פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר עוֹד תּוֹרָה כָּזֹאת כְּדֵי לְבָאֵר הַפָּסוּק:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל׳ · אות י׳מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינוֹת מַלְכוּת, וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ, כִּי אֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת שָׁוִין, כִּי קוֹל שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ. וְעַל כֵּן יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת הָאָדָם בְּקוֹלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי כְּפִי בְּחִינוֹת הָאָדָם כֵּן הוּא קוֹלוֹ. וְעַל יְדֵי הַקּוֹל, יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ.
כִּי יֵשׁ קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה (שמות ל״ב:י״ח), כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל כָּל אֶחָד. וְעַל כֵּן שָׁאוּל שֶׁהָיָה רוֹדֵף אֶת דָּוִד עַל שֶׁרָאָה בּוֹ שֶׁיִּמְלֹךְ, מָצִינוּ שָׁם בַּמִּקְרָא, כְּשֶׁנִּזְדַּמְּנוּ יַחַד שָׁאוּל וְדָוִד, אָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדָוִד (שמואל־א כד): הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד –
שֶׁהֵבִין שָׁאוּל בְּהַקּוֹל, שֶׁהוּא חָזָק בִּבְחִינוֹת הַמַּלְכוּת. וְשָׁאַל אֶת דָּוִד: הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד – שֶׁתָּמַהּ שָׁאוּל עַל קוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד, כִּי הֵבִין שֶׁהוּא קוֹל שֶׁל מֶלֶךְ מַמָּשׁ, וְעַל כֵּן רָצָה שָׁאוּל לָשֵׂאת אֶת קוֹלוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ לְמַעְלָה מִקּוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל. וְזֶהוּ (שם): וַיִּשָּׂא שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ; דְּהַיְנוּ שֶׁרָצָה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כַּנַּ"ל, אֲבָל הָיָה הַקּוֹל נִבְכֶּה. וְזֶה בְּחִינוֹת: וַיֵּבְךְּ, שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִבְכֶּה, קוֹל נָמוּךְ שֶׁל בְּכִיָּה. עַל כֵּן אָמַר שָׁאוּל אָז אֶל דָּוִד: יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלֹךְ; כִּי יָדַע זֶה עַל יְדֵי הַקּוֹל כַּנַּ"ל: