קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ו · אות ג׳

וְכָל אֶחָד לְפִי תִּקּוּנוֹ תִּקּוּן הַכְּלָלִי וְרִחוּקוֹ מִתַאֲוַות נִיאוּף כֵּן הוּא קָרוֹב לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וּכְשֶׁיַּעֲמד בַּנִּסָּיוֹן וִישַׁבֵּר הַקְּלִפָּה שֶׁקָּדְמָה לַפְּרִי שֶׁהָעִקָּר הוּא לְשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת אֲזַי יִזְכֶּה לְהוֹלִיד הַמּחִין וְאָז נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה דְּמִטַּמְרִין מְגַלִּין לֵהּ. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן זֶה וּמְשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת כֵּן זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה. וּכְפִי תִּקּוּנוֹ כָּךְ זוֹכֶה לְהַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה