ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ט״ז · קטע ג׳

וּבְכֵן בָּאתִי לְפָנֶיךָ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּזַכֵּנִי וְתַדְרִיכֵנִי בְּדֶרֶךְ הַנָּכוֹן וְהָאֱמֶת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי מִמְּעוֹן קְדֻשָּׁתְךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְתַעַזְרֵנִי שֶׁאֵדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן זֶה, בְּעִנְיַן בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ וְתַדְרִיכֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְנַהֵג תָּמִיד כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, לַעֲשׂוֹת הַכּל יָפֶה בְּעִתּוֹ, לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים לְשִׁמְךָ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה וּבִזְרִיזוּת גְּדוֹלָה, וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּכָל יוֹם בַּעֲבוֹדַת יְהוָה בֶּאֱמֶת וּתְחָנֵּנִי לָדַעַת מָתַי אֲנִי מֻכְרָח לְבַטֵּל קְצָת, וְאֶזְכֶּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם בִּטּוּל כִּי אִם בְּעֵת הַהֶכְרֵחַ לְבַד וַאֲפִלּוּ בָּעֵת שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לְהִתְבַּטֵּל קְצָת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, תַּעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא אֶתְבַּטֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, לְגַמְרֵי מִכּל וָכל, רַק תְּחָנֵּנִי דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי שֵׂכֶל מֵאִתְּךָ, שֶׁאוּכַל לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהֶעְלֵם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲפִלּוּ בְּעֵת בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְיִהְיוּ מְאִירִין עֵינֵי שִׂכְלִי בְּעֵת הַבִּטּוּל עַל יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאַר מֵאוֹר הַחָכְמָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בָּהּ וְיִהְיוּ עֵינַי מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, לִפְעָמִים כַּשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁאָנוּ דְּבֵקִים בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְלִפְעָמִים כַּיָּרֵחַ כְּשֶׁאָנוּ מֻכְרָחִין לְהִתְבַּטֵּל מִן הַחָכְמָה וּמֵעֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁאָז יָאִירוּ עֵינַי כְּיָרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.