ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״ב · קטע ז׳

וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה, אִם כְּבָר הָיִיתִי זוֹכֶה עַל כָּל פָּנִים לְמִדַּת הַבּוּשָׁה דִּקְדֻשָּׁה, לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵעַתָּה מִפָּנֶיךָ בֶּאֱמֶת לִבְלִי לָסוּר מֵרְצוֹנְךָ, חָלִילָה, הֶחֱרַשְׁתִּי אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, כִּי עֲדַיִן אֲנִי רָחוֹק מִבּוּשָׁה, וַעֲדַיִן לֹא שָׁבַרְתִּי עַזּוּת הַגּוּף כְּלָל, "עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ", וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל לְדַבֵּר, מֵהֵיכָן אַתְחִיל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי "נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְלִמָּתֵנוּ, כִּי לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ"