ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה א׳ · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רִבּוֹנוֹ דְּעָלְמָא כּלָּא, יוֹדֵעַ כָּל הַתַּעֲלוּמוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת עצֶם הַקִּנְאָה שֶׁנִּתְקַנְּאוּ בָּנוּ הַמַּלְאָכִים מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בְּכחֵנוּ לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית הַזֶּה לִמְשׁל עֲלֵיהֶם, וּבִפְרָט בְּהַחֲלוּשֵׁי כחַ שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל כָּמוֹנִי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן הַפָּגוּם וְהַמְקֻלְקָל, אֲשֶׁר מִנְּעוּרֵינוּ הִתְגָּרוּ בָּנוּ וְהִבְעִירוּ בָּנוּ אֵשׁ הַתַּאֲווֹת, "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו" וּבְעצֶם כְּסִילוּת דַּעְתֵּנוּ ל א חַסְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ לְהִתְחַכֵּם וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת, עַד אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ הֶרְגֵּל אֶצְלֵנוּ כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאנוּ לְכַמָּה חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד בְּאנֶס וּבְרָצוֹן, כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבֵי נַפְשׁוֹ, עַד אֲשֶׁר עֲווֹנוֹתֵינוּ עָבְרוּ ראשֵׁינוּ כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנּוּ וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נִּפְעָל, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ וְעֵצָה אֵיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת אֲשֶׁר כְּבָר הֻרְגַּלְנוּ בָהֶם מְאד אֲהָהּ ה' אֵיכָה נַעֲשֶׂה, אֲהָהּ ה' לְהֵיכָן נִבְרַח, אֲהָהּ אֲדנִי וַאֲנִי שָׁאוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה לִזְמַן מֻעָט מְאד כְּצֵל עוֹבֵר וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ, וּמָה אָשִׁיב שׁלְחִי דָבָר וּמָה אֶעֱשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה, "וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקד מָה אֲשִׁיבֶנוּ".