ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה נ״א · קטע ג׳

אָיוֹם וְנוֹרָא, תֶּן לִי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, תֶּן לִי אֱמוּנָה חֲזָקָה וּנְכוֹנָה בֶּאֱמֶת, תֶּן לִי אֱמוּנָה כָּזאת שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כּחַ לְהַחֲיוֹת אוֹתִי בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ תָּמִיד בְּכָל [מִכָּל] הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁאֶזְכֶּה חִישׁ קַל מְהֵרָה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וּלְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁקִּלְקַלְתִּי, וְלָא אֵיעוּל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ כְּכל אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵאִתְּךָ בַּעַל הָרַחֲמִים זֶה כַּמָּה וְכַמָּה