שבחי הר״ן · חלק ראשון · אות ז׳
והיה מתמיד בלמודו מאד; ולמד הרבה מאד ש"ס, ופוסקים, ותנ"ך, ועין יעקב, וספרי הזוהר, ותקונים, וכל כתבי האר"י זכרונו לברכה, ושאר ספרים הרבה מאד, וספרי מוסר הרבה מאד. ואמר שכל הספרים קטנים המדברים ממוסר – כולם היו בבית־אביו, ולמד מכלם; גם למד הרבה ראשית חכמה, ואמר בפרוש שלמד את ספר "ראשית חכמה" פעמים אין מספר. וגדל בקיאותו בכל הספרים – כפי מה שראינו בעינינו קצת – היה בלי שעור, ובפרט בספרי תנ"ך, ועין יעקב, וכל כתבי האר"י, וספרי הזוהר ותקונים – לא נמצא דוגמתו בעולם. כי כל התורה כלה היתה מוכנת לפניו ושגור בפיו כשלחן הערוך ממש, כדבר המנח לפני האדם לפני עיניו שיכול לקח לעצמו מה שירצה – כן ממש היו כל הספרים הקדושים מוכנים לפני עיני שכלו הקדוש בכל עת שרצה. וקצת מזה יכולים לראות ולהבין בספריו הקדושים.