סיפורי מעשיות · מעשה ב׳ · אות ט״ו

אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶם שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב, נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּסְּפִינָה שֶׁאֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת מִמֶּנּוּ רַק הוּא טָמוּן אֶצְלָהּ עַד יוֹם שֶׁיְּזַמֵּן לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַזִּוּוּג שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה לָהֶם הַיַּיִן בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבִיעִים וְאָמְרָה, שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתֶּה לְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵים עָשָׂר וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ הַנַּ"ל: לְכוּ וְשַׁחֲטוּ כָּל אֲחַת אֶת בַּעֲלָהּ וְהָלְכוּ וְשָׁחֲטוּ כֻּלָּם וּמָצְאוּ שָׁם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, שֶׁלּא הָיָה אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לִקַּח נְחֹשֶׁת וְלא כֶּסֶף כִּי אִם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וְהִשְׁלִיכוּ מִן הַסְּפִינָה שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ וְטָעֲנוּ כָּל הַסְּפִינָה עִם דְּבָרִים יְקָרִים זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁמָּצְאוּ שָׁם וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לֵילֵךְ עוֹד מְלֻבָּשׁ כְּמוֹ נָשִׁים וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵי זְכָרִים, מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה.