סיפורי מעשיות · מעשה ג׳ · אות י״ד

אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הַבֵּן הַנַּ"ל [הַיְנוּ זֶה הַבֵּן, שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה, שֶׁבָּא לְכָאן וְרָאָה כָּל זֶה], אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה הָעִנְיָן אֵיךְ נַעֲשָׂה מֵהָאֲנָשִׁים אֵלּוּ עָנָן וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ וּבָא אֶל הָעִיר שֶׁהָיָה שָׁם הֶעָנָן וְשָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר: מִפְּנֵי מָה כִּסָה הֶעָנָן כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הָעִיר ? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: בְּכָאן אַדְּרַבָּא, שֶׁמֵּעוֹלָם אֵין כָּאן עָנָן, וְזֶה זְמַן שֶׁכִּסָּה הֶעָנָן וּבָא הַשָּׁלִיחַ וְקָרָא אֶת הֶעָנָן וְהָלַךְ מִשָּׁם וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם לִשְׁמעַ מַה הֵם מְדַבְּרִים וְשָׁמַע שֶׁהַשָּׁלִיחַ שָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִהְיוֹת בְּכָאן עָנָן ? וְהֵשִׁיב לוֹ: אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה.