דילוג לתוכן הראשי

מה מכוונים בתפילה לגבי הצדיקים, לפי ליקוטי מוהר״ן?

לקשר את עצמו לצדיקים שבדור. בתורה ב׳ בחלק הראשון:

ו וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁיְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי כָּל צַדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הוּא בְּחִינַת…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ב׳ · אות ו׳

והטעם שם: כל תפילה היא "בחינת איבר מהשכינה", ולכן "צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור", והוא "יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ב׳ · אות ו׳). ראה גם תפילה.

מה מועילה ההתקרבות לצדיקים, לפי ליקוטי מוהר״ן תורה ד׳?

היא עוזרת לשבור את המידות הרעות, בשלוש בחינות. בתורה ד׳ בחלק הראשון:

…וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם הַשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁרוֹאֶה…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות ח׳

והן, כפי שרבי נתן מסכם בליקוטי עצות: "הבחינה הראשונה – כשרואה את הצדיק, עלידי זה מבטל המדות רעות" שבאות מן העצבות והתאוות (ליקוטי עצות · צדיק · אות ג׳); "הבחינה השניה – הצדקה שנותנין לתלמיד חכם" (ליקוטי עצות · צדיק · אות ד׳); ו"הבחינה השלישית – כשמתודה ודוי דברים לפני התלמיד חכם, שעלידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר כפי שרש נשמתו" (ליקוטי עצות · צדיק · אות ה׳).

למה צריך את עצת הצדיקים, לפי ליקוטי מוהר״ן?

כי אי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים. בתורה ז׳ בחלק הראשון:

ג וְאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳

ושם הדרך נמשכת: "עלידי עצת הצדיקים תבוא לאמת, ועלידיזה נקראת אמונה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳). ובאות ה׳ שם מבואר שיש "עצת נחש, עצת רשעים, שעלידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים, זרע אמת" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ה׳).

מה מספרים לפני תלמיד חכם, לפי ליקוטי עצות?

מספרים לפניו את כל מה שבלב. בליקוטי עצות, בערך צדיק:

בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". וְזֹאת…
ליקוטי עצות · צדיק · אות ו׳

מה מלמד ספר המידות על הצדיק?

כמה דברים קצרים, ובהם התועלת שבראיית פני גדולי הדור. בספר המידות, בערך צדיק, כמה מן הדברים:

שאלות ותשובות

למה לקשר את התפילה לצדיקים?
בליקוטי מוהר״ן כתוב: "וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ב׳ · אות ו׳). והטעם שם: כל תפילה היא "בחינת איבר מהשכינה", ולכן "צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ב׳ · אות ו׳).
מהן שלוש הבחינות בהתקרבות לצדיקים?
בתורה ד׳ מתוארות "שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים": ראיית הצדיק, צדקה לתלמיד חכם, ווידוי דברים לפניו (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות ח׳). כל אחת משלוש הבחינות מבטלת מידות רעות של שניים מארבעת היסודות, והשלישית, הווידוי, היא זו שבה "אזי נצול מכלם" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות ח׳).
איך באים לאמת לפי ליקוטי מוהר״ן?
בתורה ז׳: "ואיאפשר לבוא לאמת אלא עלידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳). ושם: "עלידי עצת הצדיקים תבוא לאמת, ועלידיזה נקראת אמונה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳).
מה כתוב על הצדיק בספר המידות?
בערך צדיק: "תועלת גדול לראות פני גדולי הדור" (ספר המידות · צדיק · חלק ראשון · אות ו׳), "הצדיק נענש, כשאינו מתפלל על דורו" (ספר המידות · צדיק · חלק ראשון · אות ז׳), ו"לקרב לצדיקים בטרחא מסתיעא מלתא טפי לעבודת הבורא" (ספר המידות · צדיק · חלק ראשון · אות י״ב).

המקורות

11 קטעים שהתקבלו לנושא אחרי קריאה. לכל קטע: מה יש בו, תחילת לשון המקור, והקטע המלא, שנפתח כאן או בעמוד הספר.

מקור מרכזי

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ב׳ · אות ו׳

    "וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור"

    ו וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁיְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי כָּל צַדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים קוֹרִין זֶה לָזֶה מֹשֶׁה, כְּמוֹ: מֹשֶׁה שַׁפִּיר…
    פתיחת הקטע המלא
    ו וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁיְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי כָּל צַדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים קוֹרִין זֶה לָזֶה מֹשֶׁה, כְּמוֹ: מֹשֶׁה שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ. וּמֹשֶׁה זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט): עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, דָא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ. וְכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה שֶׁכָּל אֶחָד מִתְפַּלֵּל, הוּא בְּחִינַת אֵיבָר מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵם אֵיבְרֵי הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְאַעֲלָא שְׁיָפָא בִּשְׁיָפָא כָּל חַד לְדוּכְתֵהּ אֶלָּא מֹשֶׁה בִּלְחוּד. בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא וּלְקַשֵּׁר כָּל הַתְּפִלּוֹת לְצַדִּיק הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל״ט:ל״ג): וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, וְהוּא יוֹדֵעַ לְאַעֲלָא שְׁיָפָא בִּשְׁיָפָא וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ קוֹמָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מ): וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן:

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות ח׳

    "ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים"

    ח וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ…

    ביאור: לפי התורה, כל אחת משלוש הבחינות מבטלת מידות רעות של שניים מארבעת היסודות, והשלישית, הווידוי, היא זו שבה "אזי נצול מכלם".

    פתיחת הקטע המלא
    ח וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ וְכוּ': כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, מֵאַרְבַּע מָרוֹת, כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים: עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִדּוֹמֵם, תַּאֲווֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִצּוֹמֵחַ, דְּבָרִים בְּטֵלִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵחַי, גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִמְּדַבֵּר; וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים, וְהַתַּלְמִיד חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם הַשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל׳:כ׳): וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ; וְזֹאת הַבְּחִינָה מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ וְתַאֲווֹת רָעוֹת, כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ד׳:י״א): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. וְזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ, הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ. גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה, אַף־עַל־פִּי כֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ, הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ. נִמְצָא, שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק. וְזֶהוּ: וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹמֵחַ; וּפְחָתִים – שֶׁהוּא בְּחִינַת דּוֹמֵם. וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, זֶה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁהוּא אָבִיק בְּאוֹר הַתּוֹרָה, וְעַל־יָדוֹ נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, וְאָז נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים: הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה, הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵן בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן. כִּי עַל־יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע בָּא עֲנִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד׳:י״ט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, זֶהוּ עֲנִיּוּת. גַּם בְּגַאֲוָה אָמְרוּ (קידושין מט:): סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת. וְעַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז:): אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזוּ וְעָבַר וְעִנִּיתִיךָ לֹא אֲעַנֵּךְ – שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת. וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים. עַמּוּד הַשַּׁחַר רֶמֶז לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ח:ח׳): כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וְכוּ', אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ. נִמְצָא, עַל־יְדֵי צְדָקָה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת, חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים: הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְזֶה: הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): זֶה תַּלְמִיד חָכָם, וְיוֹם הַמִּיתָה, זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם; יוֹם הַמִּיתָה רֶמֶז עַל וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג:): כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת־דְּרָכִים, כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם. כִּי קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי י״ד:י״ב), אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם:

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳

    "ואיאפשר לבוא לאמת אלא עלידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם"

    ג וְאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם עֲצָתָם, נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:ח׳): הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ – כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ…
    זרע אמת
    בקטע: "ועצת הצדיק הוא כלו זרע אמת".
    פתיחת הקטע המלא
    ג וְאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם עֲצָתָם, נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:ח׳): הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ – כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ אֱמֶת, בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי – כִּי הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין וְזִוּוּג; וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצוֹת מֵרְשָׁעִים, הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין בַּקְּלִפָּה. הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (בראשית ג׳:י״ג) – לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין; עֲצוֹת הַנָּחָשׁ שֶׁקִּבְּלָה הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין, וְעַל־יְדֵי נִשּׂוּאִין הֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא. וּבְמַעֲמַד הַר־סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו. עיין רש"י שם), כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיַ"ג עֵטִין דִּקְדֻשָּׁה (זוהר יתרו פב:), וְהָיְתָה לָהֶם נִשּׂוּאִין בִּקְדֻשָּׁה. וְלָמָּה נִקְרָא עֵצָה בִּבְחִינַת נִשּׂוּאִין, כִּי (ברכות סא.) הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, וּכְלָיוֹת הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה, כְּלֵי הַזֶּרַע. נִמְצָא, כְּשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצָה מֵאָדָם, כְּאִלּוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ זֶרַע, וְהַכֹּל לְפִי אָדָם, אִם רָשָׁע אוֹ צַדִּיק. וּבִשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה מַתִּישׁ כֹּחַ (סנהדרין כו:) וְנִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, כִּי הֵם תַּרְיַ"ג עֵטִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:י״ד): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה; וְעֵצוֹת הֵם בִּמְקוֹם נִשּׂוּאִין, בְּחִינַת זִוּוּג הַמַּתִּישׁ כֹּחַ, וַעֲצַת הַצַּדִּיק הוּא כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת. וְזֶה פֵּרוּשׁ (ירמיהו ב׳:כ״א): וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה י׳:ח׳): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם, וְעַל־יְדֵי מָה, עַל־יְדֵי: כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת (שם בירמיה סיום הפסוק ואנכי נטעתיך הנ"ל) – עַל־יְדֵי עֲצַת הַצַּדִּיקִים תָּבוֹא לֶאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִקְרֵאת אֱמוּנָה, כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל, כִּי הוּא מְקַבֵּל טִפֵּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי עֵצָה שֶׁמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְזֶה: הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת – בַּכְּלָיוֹת – חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל טִפֵּי הַמֹּחַ, טִפֵּי הַשֵּׂכֶל, עַל־יְדֵי עֵצָה שֶׁאֲקַבֵּל מֵהֶם, וְאָז אֶזְכֶּה לֶאֱמֶת, כִּי הַטִּפֵּי הַשֵּׂכֶל נִקְרָא: כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת:

    לקרוא את המקור המלא

עצה מעשית

  • ליקוטי עצות · צדיק · אות ג׳

    "הבחינה הראשונה – כשרואה את הצדיק"

    וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה – כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְסוֹדוֹת דּוֹמֵם…
    פתיחת הקטע המלא
    וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה – כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְסוֹדוֹת דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, הַיְנוּ עַצְלוּת וְעַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן וְתַאֲווֹת רָעוֹת: (שם)

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי עצות · צדיק · אות ד׳

    "הבחינה השניה – הצדקה שנותנין לתלמיד חכם"

    הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה – הַצְּדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי, מְדַבֵּר, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן: (שם)
    פתיחת הקטע המלא
    הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה – הַצְּדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי, מְדַבֵּר, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן: (שם)

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי עצות · צדיק · אות ה׳

    "הבחינה השלישית – כשמתודה ודוי דברים לפני התלמיד חכם"

    הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית – כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה הָעִקָּר, כִּי אָז נִצּוֹל מֵהַכֹּל: (שם)
    פתיחת הקטע המלא
    הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית – כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה הָעִקָּר, כִּי אָז נִצּוֹל מֵהַכֹּל: (שם)

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי עצות · צדיק · אות ו׳

    "בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם, יספר לפניו כל לבו"

    בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל "הַטּוֹב…
    פתיחת הקטע המלא
    בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא: (שם אות ט')

    לקרוא את המקור המלא

רבי נתן מרחיב

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ה׳

    "שיש עצת נחש, עצת רשעים, שעלידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים"

    ה וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: אָמַר לִי הַהוּא טַיְעָא: תָּא אַחֲוֵי לָךְ טוּרָא דְּסִינַי. אַזְלִי וַחֲזָאִי דְּהַדְרָן לֵהּ עַקְרַבֵּי, וְקָיְמִין כִּי חַמְרֵי חִוַּרְתָא. וְשָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת…
    פתיחת הקטע המלא
    ה וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: אָמַר לִי הַהוּא טַיְעָא: תָּא אַחֲוֵי לָךְ טוּרָא דְּסִינַי. אַזְלִי וַחֲזָאִי דְּהַדְרָן לֵהּ עַקְרַבֵּי, וְקָיְמִין כִּי חַמְרֵי חִוַּרְתָא. וְשָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת: אוֹי [לִי] שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי; וְעַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי, מִי מֵפֵר לִי: תָּא וְאַחֲוֵי לָךְ טוּרָא דְּסִינַי – שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵצוֹת, כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיַ"ג עֵטִין. חֲזַאי דְּהָדְרָן לֵהּ עַקְרַבָּא – הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲצַת נָחָשׁ, עֲצַת רְשָׁעִים, שֶׁעַל־יְדֵיהֶם אֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל עֲצַת צַדִּיקִים, זֶרַע אֱמֶת. וְקָיְמוּ כִּי חַמְרֵי חִוַּרְתָּא – זֶה בְּחִינַת צִיצִית, שֶׁהוּא שְׁמִירָה מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מִנִּאוּף; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מג:): אֵיזֶה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, שֶׁל לָבָן אוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, וְאָמְרוּ: מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁצִּוָּה לְהָבִיא לוֹ חוֹתָם שֶׁל זָהָב, הַיְנוּ תְּכֵלֶת, וְחוֹתָם שֶׁל טִיט, הַיְנוּ לָבָן. וְזֶה: חַמְרֵי, לְשׁוֹן חֹמֶר וָטִיט; חִוָּרָא, הַיְנוּ לָבָן, כִּי עַכְשָׁו זֶה עִקַּר הַצִּיצִית. וְשָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת, אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: עַל הַגָּלוּת, הַיְנוּ, עַל־יְדֵי צִיצִית יְכוֹלִין לָבוֹא לַעֲצַת צַדִּיקִים, לִבְחִינַת אֱמֶת; וְעַל־יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה בָּא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁשָּׁמַע חֲרָטַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַגָּלוּת, כִּי הַצִּיצִית, שֶׁהֵם חֲמָרֵי חִוָּרָא, גָּרַם כָּל זֶה:

    לקרוא את המקור המלא

קשור לנושא

להמשיך מכאן

צעד מעשי

נושאים קשורים

שאלות ומאמרים בנושא

הספרים שמהם המקורות