להתפלל תמיד — גם בלי דבקות
תורה צ״ט בחלק הראשון עוסקת במי שמרגיש שתפילתו אינה כראוי:
…אַךְ אִם לִפְעָמִים יֵשׁ עֵת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אַל יֹאמַר: אֵינִי מִתְפַּלֵּל כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּרָאוּי וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, וְהַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת.
והטעם בהמשך: "כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי, אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי". כלומר, התפילות שבלי דבקות אינן אבודות (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה צ״ט · אות א׳).
מעט מעט בכוונה
בליקוטי מוהר״ן תנינא קכ״א מובא שאנשים קבלו לפני רבי נחמן שקשה עליהם מאוד להתפלל, והוא חיזק אותם שלא ייפלו בדעתם. העצה:
…שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בַּתְּחִלָּה בְּכָל הַתְּפִלָּה, כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו, רַק יִתְאַמֵּץ בְּכָל פַּעַם לוֹמַר מְעַט מְעַט בְּכַוָּנָה, כִּי מְעַט יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְאַחַר־כָּךְ עוֹד מְעַט…
באותו קטע מובאת ("ושמעתי") עצה שנתן לאיש פשוט: שיחשוב שאולי בגלגול הזה הוא צריך לתקן רק את החלק עד "ברוך שאמר", ויכניס בו את כל כוחו; ואחר כך — את החלק הבא. ועוד: "ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר עלכלפנים הוא זוכה לומר התבות של התפלה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קכ״א · אות א׳).
וכשגם זה קשה — בחיי מוהר״ן: לומר את המילים "בפשיטות גמור", ואם יזכה יבוא אחר כך להתלהבות (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״ח). ראו תמימות ופשיטות.
כדל וכרש
בתורה כ׳ בחלק הראשון מדובר על התפילה שלפני הדרשה ("וכשמתפלל קדם הדרוש"): לבקש "מתנת חנם", בלי לתלות בזכות עצמו. בהמשך הקטע הדבר נאמר גם ככלל — "אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר, אלא יבקש בתחנונים". ובלשון הקטע:
…אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כְּדַל וּכְרָשׁ וִידַבֵּר תַּחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת.
מחשבות זרות בתפילה
העצה החוזרת היא לא להילחם בהן, אלא להמשיך. בליקוטי מוהר״ן תנינא קכ״ב:
…שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק לֵילֵךְ כְּסֵדֶר בִּתְפִלָּתוֹ וְלִבְלִי לְהַבִּיט לְאַחֲרָיו כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ)…
ובחיי מוהר״ן, למי שקבל שהמחשבות הזרות מבלבלות אותו מאוד בתפילה, השיב רבי נחמן: "מקבלין זאת לכפרת עון" — "וחיך קצת" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״צ). עוד על כך בעמוד מחשבות.
חזק ואמץ בתפילה
בליקוטי מוהר״ן תנינא ק״א ספר תהלים מתואר כמי שנאמר על "מלחמות היצר הרע וחילותיו", וכל אדם יכול למצוא בו את עצמו. ומה מכריע את המלחמה — בלשון הקטע, שבסופו נאמר "כך הבנו מדברי רבנו זכרונו לברכה":
…אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד תָּמִיד לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אָז בְּוַדַּאי יְנַצֵּח הַמִּלְחָמָה.
תפילה ואמונה
בתורה ז׳ בחלק הראשון נאמר "ואמונה הוא בחינת תפלה": התפילה משנה את הטבע, ולכך צריך להאמין "שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳). ובתורה קנ״ה — עצבות ועצלות בתפילה באים מחסרון אמונה (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ה · אות א׳). בהרחבה בעמוד אמונה.
התבודדות — התפילה האישית
לצד התפילה הקבועה יש שיחה אישית, בזמן קבוע ובלשון שאדם מדבר בה (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה כ״ה · אות א׳). היא אינה באה במקום שאר התפילות (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ז · אות א׳). כל מה שהמקורות אומרים עליה — בעמוד התבודדות.
נושאים בתוך תפילה
המקורות
11 קטעים שהתקבלו לנושא אחרי קריאה. לכל קטע: מה יש בו, תחילת לשון המקור, והקטע המלא — שנפתח כאן או בעמוד הספר.
מקור מרכזי
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה צ״ט · אות א׳
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר (דברים ג׳:כ״ג): דְּהִנֵּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ אִם לִפְעָמִים יֵשׁ עֵת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אַל יֹאמַר: אֵינִי…
פתיחת הקטע המלא
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר (דברים ג׳:כ״ג): דְּהִנֵּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ אִם לִפְעָמִים יֵשׁ עֵת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אַל יֹאמַר: אֵינִי מִתְפַּלֵּל כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּרָאוּי וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, וְהַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:) עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וְכוּ', אָמְרוּ לוֹ וְכוּ', אָמַר לָהֶם אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו יוֹדֵעַ וְכוּ'. וְזֶהוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ: אִם בִּדְבֵקוּת, שֶׁאֲזַי הַתְּפִלָּה שְׁגוּרָה וּמְרֻצָּה בְּפִיו, מְקֻבֶּלֶת, וְאִם לָאו, חַס וְשָׁלוֹם, לְהֵפֶךְ. אַף עַל פִּי כֵן אַל יֹאמַר הָאָדָם כֵּן, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל תָּמִיד. וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, יִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ. כִּי בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, אֲזַי יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת עִם הַתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְזֶה: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' – תָּמִיד, בֵּין בִּדְבֵקוּת בֵּין שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת. בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת: שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי. וְהַיְנוּ: בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים וּמְרֻצִּים בְּפִיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אָז יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד עַתָּה כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ׳ · אות ה׳
ה וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל קֹדֶם הַדְּרוּשׁ, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתְּנַת חִנָּם וְלֹא יִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁעַכְשָׁו נִתְעוֹרֵר מַטֵּה עֻזּוֹ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, אֵין זֶה הַמַּטֶּה כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת…
פתיחת הקטע המלא
ה וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל קֹדֶם הַדְּרוּשׁ, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתְּנַת חִנָּם וְלֹא יִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁעַכְשָׁו נִתְעוֹרֵר מַטֵּה עֻזּוֹ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, אֵין זֶה הַמַּטֶּה כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרָע שֶׁבָּעֵדָה, כִּי בְּרַבִּים יֵשׁ בָּהֶם טוֹבִים וְרָעִים, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ הָרָע שֶׁבָּרָעִים כַּנַּ"ל. אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כְּדַל וּכְרָשׁ וִידַבֵּר תַּחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת. וְזֶהוּ (דברים ג׳:כ״ג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר, הַיְנוּ קֹדֶם הַדְּרוּשׁ: וְזֶהוּ טָעוּת שֶׁטָּעָה משֶׁה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לְמשֶׁה: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם – שֶׁיִּקַּח מֶמְשֶׁלֶת עֻזּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמִּצְווֹת וּמִמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ; וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה – כִּי בִּשְׁעַת הַקְהֵל, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם רָעִים, צָרִיךְ מַטֵּה־עֹז כְּדֵי לְהַכְנִיעַ רִשְׁעָתָם כַּנַּ"ל; וְאַחַר־כָּךְ: וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם – אֵין דִּבּוּר אֶלָּא נַחַת (שבת סג. ומ"ר שה"ש סמוך לסופו. ועיין זוהר ויצא רעט: ודברתם אל הסלע וכו' בדבור ופיוס וכו'), שֶׁיִּשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ וּתְפִלָּתוֹ בְּתַחֲנוּנִים כְּדַל וּכְרָשׁ. אֶל הַסֶּלַע, הַיְנוּ לֵב הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל, לְעֵינֵיהֶם – דַּיְקָא, שֶׁיִּהְיֶה הַקָּהָל בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם נִשְׁמָתָם כַּנַּ"ל. וְהוּא לֹא כֵן עָשָׂה, שֶׁזָּכַר טוּבוֹ וְצִדְקָתוֹ בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֶּה בִּשְׁבִיל הַקָּהָל, אֶלָּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֶּה בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ. יָדוֹ זֶה תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה; תַּרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ – שֶׁהֵרִים אֶת תְּפִלָּתוֹ, וְלֹא קִשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּהָל. וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם – כִּבְיָכוֹל, הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם (תהילים ע״ח:כ׳) – שֶׁהִכָּה לֵב הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁלּוֹקְחִין אֵיזֶה דָבָר בְּכֹחַ וּבְאֹנֶס, כִּי בָּא בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְזֶהוּ הַכָּאַת הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם: הַכָּאָה אַחַת – שֶׁלָּקַח בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּכֹחַ וּבְאֹנֶס, וְלֹא בִּקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ"ל, וְהַכָּאָה אַחַת – כִּי מִי שֶׁדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שָׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ (ברכות סד. ועירובין יג:), וְנִסְתַּלֵּק קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְעַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ – הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא הַלֵּב הַנַּ"ל, הִיא מְיַלֶּלֶת וּבוֹכָה עָלָיו. וְזֶה: פַּעֲמָיִם – כִּי מֵתוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־יְדֵי הַכָּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה וְכוּ'. וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין לָאָדָם לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא יְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים, אִם יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יִתֵּן, וְאִם לָאו – לָאו. וְזֶהוּ: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהֵרִים תְּפִלָּתוֹ מִתְּפִלַּת הַקָּהָל, שֶׁלֹּא קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּהָל. וְהַתְּפִלָּה הִיא אֱמוּנָה, כְּמוֹ: וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה. לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לְהַקְדִּישֵׁנִי דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבִּים נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. לָכֵן לֹא תָבִיאוּ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ – רָמַז עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ, כִּי הַקְּדֻשָּׁה גַּם כֵּן נִתּוֹסֵף לְמַעְלָה בִּשְׁעַת פְּטִירַת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ. נִמְצָא, מַה שֶּׁנֶּחְסַר עַל יָדָם נִשְׁלַם עַל יָדָם:
עצה מעשית
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קכ״א · אות א׳
הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו, שֶׁקָּבְלוּ לְפָנָיו בְּקֻבְלָנָא גְּדוֹלָה, עַל שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִתְּפִלָּה מְאֹד וְקָשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מְחַזֵּק אוֹתָם וּמְנַחֵם אוֹתָם בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּדַעְתֵּיהֶן בִּשְׁבִיל…
ביאור: לפי הקטע, העצה נאמרה לאיש פשוט כמחשבה שיחשוב בלבו — שאולי בגלגול הזה הוא צריך לתקן רק חלק אחד מן התפילה. מכאן החלוקה: עד "ברוך שאמר", משם עד "ויברך דוד" וכן הלאה, ובכל פעם להתכוון לחלק אחד בלבד.
פתיחת הקטע המלא
הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו, שֶׁקָּבְלוּ לְפָנָיו בְּקֻבְלָנָא גְּדוֹלָה, עַל שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִתְּפִלָּה מְאֹד וְקָשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מְחַזֵּק אוֹתָם וּמְנַחֵם אוֹתָם בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּדַעְתֵּיהֶן בִּשְׁבִיל זֶה. וְאָמַר, הֲלֹא אֵצֶל הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, כַּמָּה זְכִיָּה הוּא אֶצְלוֹ כְּשֶׁזּוֹכֶה לֵידַע אֲמִירַת הַתֵּבוֹת לְבַד עַד "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", עַל־כֵּן רָאוּי לְאָדָם לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל אֲשֶׁר עַל־כָּל־פָּנִים הוּא זוֹכֶה לוֹמַר הַתֵּבוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ פָּשׁוּט אֶחָד מֵעִנְיַן תְּפִלָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְנָתַן לוֹ עֵצָה וְאָמַר לוֹ, שֶׁיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל כִּי־אִם עַד "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", כִּי אוּלַי הוּא צָרִיךְ בְּגִלְגּוּל זֶה לְתַקֵּן רַק חֵלֶק זֶה מֵהַתְּפִלָּה, כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן כְּבָר הִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה שְׁאָר חֶלְקֵי הַתְּפִלָּה, רַק חֵלֶק זֶה עַד "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" הוּא צָרִיךְ עַכְשָׁו בְּגִלְגּוּל זֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְעַל־כֵּן יַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בָּזֶה הַמְּעַט לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה עַד "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר". וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ"בָרוּךְ שֶׁאָמַר", יַחֲשֹׁב: אוּלַי צָרִיךְ לְתַקֵּן חֵלֶק זֶה, כְּגוֹן מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד "וַיְבָרֶךְ דָּוִד", וְיִתְפַּלֵּל עוֹד אוֹתוֹ הַחֵלֶק בְּכַוָּנָה, וְכֵן לְהַלָּן. וְהַכְּלָל – שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בַּתְּחִלָּה בְּכָל הַתְּפִלָּה, כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו, רַק יִתְאַמֵּץ בְּכָל פַּעַם לוֹמַר מְעַט מְעַט בְּכַוָּנָה, כִּי מְעַט יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְאַחַר־כָּךְ עוֹד מְעַט וְכוּ' כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קכ״ב · אות א׳
לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וּכְבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל מַחֲשָׁבָה וּמַחֲשָׁבָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, כַּמּוּבָא. וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְנַצֵּחַ אוֹתָם וּמַעֲבִירָם…
פתיחת הקטע המלא
לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וּכְבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל מַחֲשָׁבָה וּמַחֲשָׁבָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, כַּמּוּבָא. וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְנַצֵּחַ אוֹתָם וּמַעֲבִירָם מִמֶּנּוּ (וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק לֵילֵךְ כְּסֵדֶר בִּתְפִלָּתוֹ וְלִבְלִי לְהַבִּיט לְאַחֲרָיו כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ), אֲזַי בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הוּא מַפִּיל אוֹתָם, לָזֶה חוֹתֵךְ יָד, וְלָזֶה חוֹתֵךְ רֶגֶל, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים. פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ לְמָשָׁל בְּעִנְיַן מִלְחָמָה, כְּשֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר בֵּין הַרְבֵּה רוֹצְחִים וְאוֹרְבִים, וּכְשֶׁהוּא גִּבּוֹר וְעֹבֵר בֵּינֵיהֶם, אֲזַי בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ הוּא מַפִּיל אוֹתָם, כִּי לָזֶה חוֹתֵךְ יָד בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ וּמַפִּילוֹ, וְלָזֶה חוֹתֵךְ רֶגֶל וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה; כֵּן הוּא מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, שֶׁכְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְדוֹחִין אוֹתָם וּמַפִּילָם, אֲזַי בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הוּא חוֹתֵךְ לָזֶה יָד וְלָזֶה רֶגֶל וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי כָל מַחֲשָׁבָה זָרָה הוּא קְלִפָּה, וְהִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, כַּמּוּבָא, וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם, אֲזַי הוֹרֵג אוֹתָם אוֹ חוֹתֵךְ מֵהֶם אֵיבָרִים אֵיבָרִים כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״א · אות א׳
אָמַר, שֶׁעַל־יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כְּמוֹ עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי מִסְּתָמָא אֵין אוֹמְרִים חֲצוֹת עַל הֶעָבָר, וְעִקָּר אֲמִירַת חֲצוֹת הוּא עַל…
פתיחת הקטע המלא
אָמַר, שֶׁעַל־יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כְּמוֹ עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי מִסְּתָמָא אֵין אוֹמְרִים חֲצוֹת עַל הֶעָבָר, וְעִקָּר אֲמִירַת חֲצוֹת הוּא עַל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו עִם הָאָדָם, וּכְשֶׁיֹּאמַר חֲצוֹת בִּבְחִינָה זוֹ, יְכוֹלִין לִמְצֹא כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ בְּתוֹךְ אֲמִירַת חֲצוֹת: וְכֵן אֲמִירַת תְּהִלִּים וְכַיּוֹצֵא צָרִיךְ לִרְאוֹת, שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים וּבְתוֹךְ כָּל הַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּסְלִיחוֹת וְכַיּוֹצֵא. וּבְקַל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי חָכְמוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל הַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּבִפְרָט בִּתְהִלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט. וְכָל אָדָם, כָּל מִלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ, הַכֹּל מְבֹאָר וּמְפֹרָשׁ בִּתְהִלִּים, כִּי עִקָּרוֹ נֶאֱמַר עַל מִלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, שֶׁהֵם עִקָּר הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים שֶׁל הָאָדָם, שֶׁרוֹצִים לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים וּלְהוֹרִידוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אִם לֹא יִשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵהֶם. וְרַק עַל עִנְיַן מִלְחָמָה זֹאת נִתְיַסֵּד כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים. כִּי עִקָּר כְּלָל וְשֹׁרֶשׁ וִיסוֹד שֶׁל כָּל הָעֵצוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק אֲמִירַת תְּהִלִּים וּשְׁאָרֵי תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה; אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד תָּמִיד לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אָז בְּוַדַּאי יְנַצֵּח הַמִּלְחָמָה. אַשְׁרֵי לוֹ. כָּךְ הֵבַנּוּ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה עֵצוֹת טוֹבוֹת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהֵם מְלֵאִים עֵצוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־פִּי־רֹב קָשֶׁה לְהָאָדָם לְקַיֵּם הָעֵצָה בְּעַצְמָהּ. עַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, עַל־כָּל־פָּנִים יְדַבֵּר בְּפִיו בְּאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר וְיַחֲזִירֵהוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לּוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֵהוּ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה זְמַן רַב מְאֹד, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יַעֲנֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי בְּלִי סָפֵק, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב), שֶׁתְּפִלָּה צָרִיךְ חִזּוּק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ז:י״ד): קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: וְאִם לֹא תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, חֲזֹר וְקַוֵּה. וְכֵן לְעוֹלָם, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם: וּכְבָר מְבֹאָר זֹאת בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. אַךְ צְרִיכִין לִכְפֹּל וְלִשְׁנוֹת זֹאת וְלִזְכֹּר זֹאת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי חֲלִישׁוּת וּבִלְבּוּלִים עַל זֶה בְּלִי שִׁעוּר, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב. עַל־כֵּן צְרִיכִין לַחֲזֹר זֹאת אֲלָפִים פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם. כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״ח
אָמַר כְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ הָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אֲזַי מֻכְרָח לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כְּלָל, וְיֹאמַר כָּךְ כַּמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים…
פתיחת הקטע המלא
(סה) אָמַר כְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ הָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אֲזַי מֻכְרָח לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כְּלָל, וְיֹאמַר כָּךְ כַּמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים, וְאִם יִזְכֶּה יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר אַחַר־כָּךְ לְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל עַל־יְדֵי־זֶה. עַל־כֵּן אֵצֶל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב, צְרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהּ בִּתְפִלָּתָם כִּי נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כַּמָּה עִנְיָנִים בַּתְּפִלָּה כַּמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בִּתְפִלָּה אַחַת. כִּי בִּתְחִלָּה מִתְיַגֵּעַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלִפְעָמִים אוֹ עַל־פִּי רֹב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְאָז מֻכְרָח לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת לְגַמְרֵי הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְלַהֵב לִפְעָמִים וְיָכוֹל לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְפִלָּה אַחַת. וְאָמַר אָז לְפָנֵינוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר בַּחֲלִישׁוּת כֹּחַ בִּקְרִירוּת בְּלִי הִתְלַהֲבוּת כְּלָל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ קְשׁוּרָה בְּהַדִּבּוּרִים. וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בִּכְתָב, אַךְ הַמַּשְׂכִּיל יָכוֹל לְהָבִין עֵצוֹת מִזֶּה בִּתְפִלָּתוֹ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל. עָנָה וְאָמַר וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, אִם תִּזְכֶּה תֹּאמַר אֵיזֶה דִּבּוּר הָגוּן בֶּאֱמֶת בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִם גַּם זֶה לֹא תִּזְכֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן קַוֵּה אֶל ה':
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״צ
פַּעַם אַחַת הָיָה קוֹבֵל אִישׁ אֶחָד לְפָנָיו זַ"ל אֵיךְ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מְקַבְּלִין זֹאת לְכַפָּרַת עָוֹן, "נֶעמְט מֶען דָאס אָהן פַאר אַכַּפָּרַת עָוֹן"…
ביאור: בהמשך הקטע הכותב מוסיף את הבנתו — שבזה שאדם מצטער על המחשבות ובורח מהן בכל כוחו, זה עצמו יכול להיחשב לו לכפרה.
פתיחת הקטע המלא
(קמז) פַּעַם אַחַת הָיָה קוֹבֵל אִישׁ אֶחָד לְפָנָיו זַ"ל אֵיךְ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מְקַבְּלִין זֹאת לְכַפָּרַת עָוֹן, "נֶעמְט מֶען דָאס אָהן פַאר אַכַּפָּרַת עָוֹן" וְחִיֵּךְ קְצָת. וּקְצַת הָיָה נִרְאֶה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה, כִּי הֲלֹא בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵם בְּעַצְמָם עֲווֹנוֹת, וְעַל־כֵּן חִיֵּךְ קְצָת. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי כָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק, כִּי עַל־כָּל־פָּנִים בָּזֶה שֶׁאֵין מְהַרְהֵר אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְיוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ וּלְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ רַק שֶׁעֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִין לְבַלְבְּלוֹ, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מִזֶּה וּבוֹרֵחַ מֵהֶם בְּכָל כֹּחוֹ, יָכוֹל לִהְיוֹת בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְכַפָּרַת עָוֹן, עַד שֶׁאִם הָיָה זוֹכֶה לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי (כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב) כְּבָר הָיוּ עֲווֹנוֹתָיו נִמְחָלִין עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, וְאָז מִמֵּילָא הָיוּ מִסְתַּלְּקִין מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת יב:), הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ וְכוּ' וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ו וּבְהַשִּׂיחוֹת (סִימָן יב) שֶׁמַּה שֶּׁנִּלְחָמִין עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְהַכְנִיעַ אוֹתָם, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לִבְרֹחַ מֵהֶם, הוּא בְּחִינַת (תְּהִלִּים מד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם, בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ וּבְחִינַת קָרְבָּנוֹת וְכוּ'. וּכְבָר מְבֹאָר הַרְבֵּה בִּדְבָרָיו זַ"ל מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ: אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג. וְהָיָה כּוֹתֵב לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִשָּׁם מִכְתָּבִים הַרְבֵּה בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁנִּזְרַק לְשָׁם, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשָּׁם בְּמָקוֹם זֶה הַנַּ"ל קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאֹד. וּפַעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִזֶּה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "דָאס וָואס עֶר הָאט מוֹרָא אוּן צִיטֶערְט טָאמֶער חַס וְשָׁלוֹם וֶועט עֶר זִיךְ נִיט דֶער הַאלְטְן. הָאט דָאס דֶער הַאלְט אִים). דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא וְחָרֵד כָּל־כָּךְ שֶׁמָּא מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַמָּקוֹם לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בְּמַדְרֵגָתוֹ, דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ מַעֲמִיד וּמְחַזֵּק אוֹתוֹ לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, וְלִבְלִי לִפֹּל מִמַּדְרֵגָתוֹ:
קשור לנושא
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (שמות כ״א:א׳) אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לה. ב"ק טו.): הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ. וְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: יָכוֹל יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִין…
פתיחת הקטע המלא
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (שמות כ״א:א׳) אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לה. ב"ק טו.): הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ. וְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: יָכוֹל יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִין וְאֵינָם מְבִינִים – תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ: א דַּע, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ד׳:ח׳): תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה; וֶאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, וְתַרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ. וְזֶה בְּחִינַת נִסִּים לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כִּי הַתְּפִלָּה לְמַעְלָה מִטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כֵּן, וְהַתְּפִלָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע, וְזֶה דְּבַר נֵס, וְלָזֶה צָרִיךְ אֱמוּנָה, שֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ וּבְיָדוֹ לְחַדֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ. וְעִקַּר אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסִּים, אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ז:ג׳): שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה; וְשָׁם עִקַּר עֲלִיּוֹת הַתְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ח:י״ז): וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַע (שם טו), וּבָזֶה פָּגַם בִּירֻשַּׁת אֶרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם. וְדַוְקָא יַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרַיִם, כִּי הֵם בְּחִינַת שְׁנֵים־עָשָׂר נֻסְחָאוֹת הַתְּפִלָּה, וְהוֹרִיד אוֹתָם בַּגָלוּת, וּמִצְרַיִם הוּא הֶפֶךְ הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ד:כ״ז): וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ – שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹם הַנִּסִּים, וְאֵין שָׁם מְקוֹם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ט): וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי. וְכָל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנָה, בִּתְפִלָּה, בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הוּא יוֹרֵד לַגָלוּת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צז.): אֵין מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בָּא אֶלָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס; הַיְנוּ שֶׁיִּכְלוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, וּמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כִּי עִקַּר הַנִּסִּים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה (תענית י.), וּשְׁתִיָּתָהּ מֵהַתְּהוֹמוֹת, שֶׁהֵם לְשׁוֹן: וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר (רות א׳:י״ט), שֶׁעַל דָּבָר נִסִּי תְּמֵהִין הָעוֹלָם. וְזֶה (תהילים מ״ב:ח׳): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא; כִּי יֵשׁ נִסִּין עִלָּאִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּהוֹם עִלָּאָה, וְיֵשׁ נִסִּים תַּתָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּהוֹמָא תַתָּאָה, וּמַלְאָךְ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַנִּסִּים, מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת, דָּמְיָא לְעֶגְלָא (תענית כה:), שֶׁהוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים, בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט): וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ; וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם נא): אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְהוּא כְּלָלוּת הַנִּסִּים. וְזֶה פֵּרוּשׁ: עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס – כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם הַמְכַסִּים כְּלָלִיּוּת הַנִּסִּים, הַכְּלוּלִים בַּמַּלְאָךְ דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ, מְכַסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע; וּכְשֶׁתִּכְלֶה זֹאת וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם – אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ה · אות א׳
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאֹד. וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת. הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי…
פתיחת הקטע המלא
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאֹד. וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת. הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו, וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִלָּתוֹ, וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי; אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ. כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה, אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלֹא זִיקִים וּרְעָמִים, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכֹחַ הַגּוֹדֵל, עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה, אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכֹחַ הַגּוֹדֵל. וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ב׳:ז׳): וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה – לְשׁוֹן גִּדּוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא): אֱמוּנָה – זֶה סֵדֶר זְרָעִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר, וּמִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת כָּרָאוּי, וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חֶסְּרוֹן בָּאֱמוּנָה, אֲזַי אֵין לוֹ כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ.
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה כ״ה · אות א׳
הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, בְּדִבְרֵי…
פתיחת הקטע המלא
הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ), כִּי בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ, וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל־כָּךְ בְּהַלָּשׁוֹן, כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ, קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ, כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר, וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה בֶּאֱמֶת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּהּ. וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ"ל, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, וְהוּא דֶּרֶךְ וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי זֹאת הִיא עֵצָה כְּלָלִיוּת, שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל. כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ – עַל הַכֹּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד, דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל, זֶה בְּעַצְמוֹ גַם־כֵּן טוֹב מְאֹד, וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ. וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעֹק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר. וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיַּחֲמֹל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו. וְדַע, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים סִפְּרוּ, שֶׁלֹּא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם, רַק עַל־יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ גֹּדֶל מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ, הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻּלָּם יְכוֹלִים לִנְהֹג הַנְהָגָה זוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּזֶה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ז · אות א׳
עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָמַר שֶׁעַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר, כְּבָר יוֹדְעִין מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים, וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ…
פתיחת הקטע המלא
עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָמַר שֶׁעַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר, כְּבָר יוֹדְעִין מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים, וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מֵהֶם מִכְּבָר. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, עַל הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, הַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לַכֹּל, שָׁם אוֹרְבִים רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים תָּמִיד, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מִדֶּרֶךְ זֶה כְּבָר. אֲבָל כְּשֶׁהוֹלְכִין בְּנָתִיב וְדֶרֶךְ חָדָשׁ, שֶׁאֵינוֹ נוֹדָע עֲדַיִן, שָׁם אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱרֹב שָׁם כְּלָל. כְּמוֹ־כֵן לָעִנְיָן הַנַּ"ל, כִּי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הוּא דֶּרֶךְ חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה, שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ, עַל־כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים מְצוּיִים כָּל־כָּךְ לֶאֱרֹב. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִזְהִיר מְאֹד גַּם עַל אֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים: