ליקוטי מוהר״ן, קיצור ליקוטי מוהר״ן וליקוטי עצות: מה ההבדל ובמה להתחיל

ליקוטי מוהר״ן הוא ספר התורות של רבי נחמן. תורה בו נבנית צעד אחר צעד מתוך פסוקים ומאמרי חז״ל; תורה ז׳, למשל, נפתחת בפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳). על מבנה הספר ועל דרכי הכניסה אליו ראו המדריך לליקוטי מוהר״ן.

קיצור ליקוטי מוהר״ן הולך אחרי אותו סדר. לכל תורה הוא מביא שורה של משפטים קצרים, לפי סדר הדברים בתורה. לתורה ז׳ יש בו חמישה עשר סעיפים, מן הראשון, "עקר הגאלה תלויה באמונה", ועד האחרון, "סגלה לחולה להסתכל על הציצית" (קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳, קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ט״ו). בקטעים שבמאגר אין משפט שאומר מי קיצר ומתי, ולכן לא נקבע זאת כאן.

ליקוטי עצות מסדר את הדברים אחרת: לפי ערכים, כמו אמת ואמונה, ארץ ישראל, תפילה וציצית, ובסוף רבות מהעצות יש מראה מקום לתורה שממנה נלקחו. ההקדמה שבראש ליקוטי עצות מציגה את הספר כך:

ובהמשך אותה הקדמה: "אין דבר עצה קדושה נעלם ממך אשר לא תמצאהו בספר הזה" (ליקוטי עצות · הקדמה מדפוס שני · קטע א׳). ההקדמה האחרת שבראש הספר מסבירה למה צריך עצות: הצדיקים שבכל דור "המציאו לנו בהתחדשות מהתורה הקדושה לפי דרא, עצות", ו"לכל אחד כפי שמקים העצות התורה כן נתרומם דעתו" (ליקוטי עצות · הקדמה מדפוס ראשון · קטע א׳).

אחרי הפסוק מביאה התורה את דברי המכילתא, "ערכם לפניהם כשלחן ערוך", ואז את היסוד (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳):

משם נמשכת שרשרת. התפילה היא נס, כי "הטבע מחיב כן, והתפלה משנה הטבע", ולכן צריך אמונה, "שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו". ועיקר כל אלה בארץ ישראל. מכאן מוסברים גלות מצרים, המאמר "אין משיח בן דוד בא אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס", ואלה ש"מכסים כל הנסים בדרך הטבע" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות א׳).

אות ב׳ קצרה מאוד: "אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת", ונשענת על לשון הזהר, "אמונה אתקריאת, כד אתחבר בה אמת" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ב׳). אות ג׳ מוסיפה שאל האמת באים "על ידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ג׳), ואות ד׳ עוסקת במצוות ציצית, שבה האדם "נצול מעצת הנחש" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ד׳). ובסוף חוזרת התורה אל מה שפתחה בו: "ערכם לפניהם כשלחן ערוך" מתפרש על הגאולה, "שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ו׳).

אפשר לומר שזה מה שמייחד את הצורה המלאה: היא לא רק קובעת שהגאולה תלויה באמונה, אלא מראה איך המסקנה צומחת מתוך פסוקים ומאמרים, ואיך התורה נסגרת במעגל. רבי נתן כותב בחיי מוהר״ן על התורות שבספריו ש"יש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות שס״ב). לדעתנו, זה החלק שאי אפשר לקצר.

בקיצור ליקוטי מוהר״ן, פתיחת התורה נעשית שני משפטים:

הפסוקים, הדרשות וגלות מצרים של אות א׳ אינם כאן; נשארה המסקנה. במשפט הרביעי כל השרשרת של אות א׳ מתכנסת לשורה אחת: "אמונה ותפילה ונסים וארץ ישראל הם בחינה אחת וכלם תלויים זה בזה" (קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ד׳).

אבל הקיצור אינו רק מחיקה. ליד המשפט "אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת" בא בו ביאור בסוגריים: "כי עקר האמונה אינה אלא במה שאין השכל מבין" (קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ז׳). באות ב׳ שבליקוטי מוהר״ן הביאור הזה אינו כתוב (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ב׳), ורעיון קרוב לו מופיע בליקוטי מוהר״ן תנינא: "כי במה שהשכל מבין אין שיך אמונה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ח׳ · אות ז׳).

וכך גם בציצית. בתורה עצמה כוחה של המצווה מוסבר מתוך פסוקים ורמזים, ובקיצור המשפט נחתם בהוראה למעשה:

גם ההשמטות שנדפסו אחרי התורה (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ז׳) נכנסו לקיצור, למשל: "התפילה היא בחינת אמונה ומסגל לזכרון" (קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות י״ב).

בליקוטי עצות, בערך אמת ואמונה, העצה הראשונה היא אותו משפט עצמו, ומראה המקום בסופו:

במילים ההבדל מן הקיצור כמעט אינו ניכר. הוא ניכר במקום. בקיצור המשפט פותח את הרצף של תורה ז׳; בליקוטי עצות הוא פותח ערך, ואחריו באות עצות מתורות אחרות. כבר העצה השישית בערך מפנה אל "לק״א סי׳ ט׳ אות א׳" (ליקוטי עצות · אמת ואמונה · אות ו׳).

ושאר תורה ז׳ מפוזרת בערכים אחרים. הדברים על ארץ ישראל באים בערך ארץ ישראל (ליקוטי עצות · ארץ ישראל · אות א׳), "התפלה מסגל לזכרון" בערך זכרון (ליקוטי עצות · זכרון · אות א׳), הציצית בערך ציצית (ליקוטי עצות · ציצית · אות א׳), ו"סגלה לחולה להסתכל על הציצית" בערך רפואה (ליקוטי עצות · רפואה · אות א׳). בכל אחד מהם מראה המקום מחזיר אל אותה תורה.

כאן ההבדל בין שני הספרים, כפי שאנו מבינים אותו. הקיצור עונה על השאלה מה אמרה התורה הזאת. ליקוטי עצות עונה על השאלה מה נאמר על הנושא שמעסיק אותי עכשיו. ומראה המקום הוא הגשר חזרה: מי שעצה אחת נגעה בו יכול לפתוח את תורה ז׳ בליקוטי מוהר״ן ולראות מאיזה שורש היא צמחה.

רבי נתן כותב בחיי מוהר״ן שיש בתורות סודות שאי אפשר לבאר בכתב, ובכל זאת "ועקר הוא המוסר וההנהגות טובות ועצות טובות היוצא מהם מכל מאמר ומאמר" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות שס״ב). ובשיחות הר״ן מוסבר שכוונת רבי נחמן הייתה "שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתו", כי "לא המדרש הוא העקר אלא המעשה" (שיחות הר״ן · אות קל״א).

מכאן אפשר להציע חלוקה, והיא הצעה שלנו ולא הוראה מן הספרים. מי שרוצה ללמוד בעיון, להבין איך רעיון נבנה ולחזור אליו שוב ושוב, ילמד את ליקוטי מוהר״ן עצמו; על דרך הלימוד בו ראו איך לומדים ליקוטי מוהר״ן. מי שלמד תורה ורוצה לחזור על עיקריה, או לראות במבט אחד מה היא אומרת לפני שהוא נכנס לעומק, ימצא זאת בקיצור ליקוטי מוהר״ן. ומי שמחפש עצה קצרה לנושא מסוים, לתפילה, לשמחה או לאמונה, יפתח את ליקוטי עצות לפי ערכים.

אפשר לראות בשלושת הספרים שלוש תחנות באותה דרך, וזו קריאה שלנו: הלימוד המלא נותן את העומק, הקיצור עוזר לזכור, וליקוטי עצות מחזיר את הדברים אל השאלה מה עושים. כולם יוצאים מאותן תורות, ומראה המקום מחבר ביניהם.

מי שפותח את ליקוטי עצות עלול להיבהל ממספר העצות. בשיחות הר״ן יש עצה בדיוק לזה: לא להיבהל כשרואים בספרים "עניני עבודות הרבה", ולא לומר "מתי אוכל לקיים אחת מהנה מכל הענינים הללו" (שיחות הר״ן · אות כ״ז). ושם:

הצעה אחת ברוח הדברים האלה: לבחור עצה אחת מליקוטי עצות, למשל הראשונה בערך אמת ואמונה; ללכת בעקבות מראה המקום אל התורה המלאה וללמוד אותה; לקרוא את הקיצור שלה כדי לזכור את עיקריה; ולחזור אל העצה האחת ולנסות לחיות אותה כמה ימים. ואפשר להוסיף צעד, שעליו נאמר בליקוטי מוהר״ן תנינא "גם טוב לעשות מהתורה תפלה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה כ״ה · אות ב׳); על כך ראו ליקוטי תפילות: לעשות מהתורות תפילות.

ועל מי שלומד כך כותב רבי נתן בחיי מוהר״ן שאפשר לקבל מדבריו של רבי נחמן "דרך ישרה ועצות נכונות", ובלבד שיהיה כלשונו: "אם ישים לבו לדבריו היטב, ויקים אותם באמת ובתמימות בלי שום חכמות" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות שנ״ח).