שיחות הר״ן · אות קי״ב

איתא: אם התורה היתה נכתבת כסדר, היו יודעין כל ענש ושכר של כל "לא תעשה" ו"עשה". הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד, ואפלו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות - לא יועיל כלל, ויהיה בעל חוב תמיד. ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות. ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם, זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם, חס ושלום. ועצה לזה - לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו. ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות, אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב בתשובה; כי מחין דקטנות הוא בחינת בעל חוב, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין דף מט:): ״עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים״. ״שנה״ הוא בחינת מחין דקטנות. ״עבדים״ בחינת "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כ"ב, ז'). ולזה כשהוא במחין דגדלות אזי העת לשוב על זה ולבטל הענש של בעל חוב בחינת מחין דקטנות, כנזכר לעיל: