Likutei Moharan II, 32

יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים, וְהֵם יוֹדְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה, אַךְ הֵם צְרִיכִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב עִם הַדַּרְשָׁן. וְגַם אֶצְלוֹ יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּנִים, דְּהַיְנוּ פָּנִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא צָרִיךְ לְהַעְלִימָהּ, וְאֵינוֹ אוֹמְרָהּ, וְלִפְעָמִים אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ כְּלָל, וְלִפְעָמִים כּוֹתְבָהּ וְאַחַר־כָּךְ שׂוֹרְפָהּ. וּבֶאֱמֶת אִם הָיְתָה נִכְתֶּבֶת, הָיָה מִזֶּה סֵפֶר וְהָיָה בָּא בְּתוֹךְ הָעוֹלָם. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם שֵׁמוֹת, בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, אַךְ הָעוֹלָם מְקַלְקְלִין זֹאת, וּצְרִיכִין לְהַעְלִימָהּ וּלְשׂוֹרְפָהּ. אֲבָל הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם, מַה שֶּׁנֶּעְלָם וְנִשְׂרָף תּוֹרוֹת וּסְפָרִים הַלָּלוּ. כִּי גַּם יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ סְפָרִים וְנִמְחוּ וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַקַּדְמוֹנִים, תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עָשׂוּ סְפָרִים הַרְבֵּה, אַךְ נֶאֶבְדוּ. אַךְ הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם, כִּי אִם לֹא הָיָה זֹאת, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָנוּ כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין, שֶׁאִם הָיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִתְפַּשְּׁטִין בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְאָמַר: הִנֵּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' (מלכים־א יב), וְהִטְעָה כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם – הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהִטְעָה עַם רָב בִּשְׁטוּת כָּזֶה לַעֲבֹד עֲגָלִים, אַךְ בְּוַדַּאי הָיָה בָּזֶה חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת, וְאִם הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, נִמְצָא עַתָּה דַף אֶחָד מִסְּפָרִים הַלָּלוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הָיוּ מִתְרַחֲקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל. וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּתְעַלְּמִין וְנִשְׂרָפִין הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל:

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בִּבְחִינַת: מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב (משלי י״ח:י׳). וְאִיתָא בַּזֹּהַר (בראשית דף לז:): שֵׁם ה' – דָּא סֵפֶר, כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא. כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם. וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ. כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ. וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִּאוּף. כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת (איכה ד׳:כ׳): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'; וְנִאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ): לֹא תִנְאָף, וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (רבה פ' נשא פ' י): לֹא תֵהָנֶה אַף. וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד אֲפִלּוּ מֵרֵיחַ נִאוּף, כִּי הוּא פּוֹגֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל. וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת (בראשית א׳:ב׳-ג׳): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. רוּחַ אֱלֹקִים – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (זוהר ויחי דף רמ.), שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא:

וְדַע, שֶׁבְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא; בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ. וּפְעָמִים מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה׳:י״ד), כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד, כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עֹצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ־קִנְאָה, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה לִפְעָמִים גֵּט. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת (דברים כ״ד:א׳), כִּי נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל. אוֹ שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם מְאָרְרִים, וַאֲזַי נִבְדֶּקֶת אִם נִטְמְאָה וְכוּ', וְאִם לָאו, אֲזַי אַדְּרַבָּא: וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע וְכוּ':

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל־כָּךְ, שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאֹד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאֹד, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל־כָּךְ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (כשרז"ל סוטה יז), כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א, שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. וְהִנֵּה הָרוּחַ־קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִאוּף, מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאֹד, אַךְ דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ־קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה. כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (ויחי דף רמה.): כָּל רְחִימוּתָא דְּלָא קְשִׁיר עִמָּהּ קִנְאָה, לַאו רְחִימוּתָא רְחִימָא, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה. כִּי הַקִּנְאָה מוֹרָה עַל אַהֲבָה. כִּי מֵחֲמַת גֹּדֶל הָאַהֲבָה הוּא מְקַנֵּא בָּהּ: אַל תִּסָּתְרִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה פּוֹעֵל כָּאן הָרוּחַ־קִנְאָה הַנַּ"ל בִּשְׁבִיל אַהֲבָה כַּנַּ"ל. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הַקִּנְאָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה, יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ':

וְעַל־כֵּן דַּע, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם, לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל. כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד, וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל, הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל־כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל, כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הָרוּחַ־קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל; נִמְצָא, כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ סוֹד שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה, כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נוֹשְׂאִין קַל־וָחֹמֶר לְמַעְלָה (כשארז"ל שבת קטז): וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ', סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין, וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָמֵן: