Sichot HaRan 282

אָמַר לְאֶחָד: כְּשֶׁנִּפְרָדִין ח"ו מֵהַצַּדִּיקִים, כְּאִלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה. כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּנֵי זֹהַר כא) שֶׁהַצַּדִּיק הוּא קוּצָא דְּאוֹת ד', וּכְשֶׁנִּפְרָדִין מִמֶּנּוּ ח"ו, אֲזַי מַפְרִידִין קוּצָא דְּאוֹת ד' דְּאֶחָד (דְּבָרִים ו) וְנַעֲשֶׂה ח"ו ״אַחֵר״ (שְׁמוֹת לד יד)שֶׁהוּא אֵל אַחֵר כְּפִירוּת, כִּי עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קוּצָא דְּאוֹת ד' דְּאֶחָד וְכַּנַּ"ל. וְכֵן מְבֹאָר עִנְיָן זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה תּוֹלֶה בַּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים: