Sichot HaRan 264

הִזְהִיר לְכַבֵּד וּלְיַקֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ, כִּי אָמַר: הֲלֹא הַנָּשִׁים הֵם סוֹבְלִים צַעַר וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד־מְאֹד מִיַּלְדֵיהֶם, צַעַר הָעִבּוּר וְהַלֵּדָה וְהַגִּדּוּל, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לַכֹּל עֹצֶם מַכְאוֹבָם וְצַעֲרָם וְיִסּוּרֵיהֶם בְּכַמָּה אֳפָנִים הַקָּשִׁים וּכְבֵדִים מְאֹד־מְאֹד, עַל כֵּן רָאוּי לְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּלְיַקְּרָם וּלְכַבְּדָם, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (בָּבָא מְצִיעָא נט.): ‘אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְרוּ’, וְכֵן אָמְרוּ (יְבָמוֹת סג.): ‘דַיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ’ וְכוּ’: