Sichot HaRan 271

אָמַר: הֲלֹא הַחֶנְוָנִי דַּרְכּוֹ לְהַקִּיף בְּהַקָּפָה, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְאַחַר זְמַן, וּמַדּוּעַ לֹא יֹאמַר הָאָדָם אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ תְּהִלִּים אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מִצְווֹת, וְיִהְיֶה מֻנָּח וּמוּכָן אֶצְלוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ?! כִּי יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָזֶה, שֶׁיִּגְבֶּה שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ. לֹא יְהֵא שֶׁנּוֹתֵן הַחֶנְוָנִי (נ"א וּמַדּוּעַ לֹא יְהֵא כְּהַחֶנְוָנִי שֶׁנּוֹתֵן) סְחוֹרָה בְּהַקָּפָה וְכוּ'?! (וְלֹא שָׁמַעְתִּי שִׂיחָה זוֹ בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, רַק מִפִּי אַחֵר, וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהָיָה בָּזֶה שִׂיחָה נָאָה וְלֹא זָכִיתִי לְשָׁמְעָהּ):