דילוג לתוכן הראשי

מה חושבים ומרגישים בראש השנה, לפי שיחות הר״ן?

בשיחות הר״ן:

בראש השנה צריכין להיות חכם, שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמנו וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה. גם צריכים לבכות בראש השנה. בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט…
שיחות הר״ן · אות כ״א

ועל הבכייה בימים הנוראים: "ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער", ו"מי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת נער בוכה ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר" (שיחות הר״ן · אות פ״ז).

מה פועלת תקיעת השופר, לפי ליקוטי מוהר״ן?

היא התעוררות השנה, חידוש המוחין. בתורה ה׳ בחלק הראשון:

…וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים, כְּמוֹ…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ה׳ · אות ג׳

ובתורה ל״ה: "ותקיעות הם התעוררות השנה, שהוא חדוש המחין מאור הפנים" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ה · אות י׳).

איך הנסיעה לצדיק בראש השנה קשורה למחשבות, לפי ליקוטי מוהר״ן?

כי המתקת הדינים באה על ידי קדושת המחשבות. בתורה רי״א בחלק הראשון:

מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים – כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִין אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם. (כמ"ש) כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר: כֹּלָּא בְּמַחֲשָׁבָה…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רי״א · אות א׳

ושם: "וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם, ובשביל זה נוסעין לצדיקים, כדי לזכות לקדשת המחשבה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רי״א · אות א׳). ראה גם הצדיק ומחשבות.

מה מעמד הראש השנה אצל רבי נחמן, לפי חיי מוהר״ן?

הוא אמר שהראש השנה שלו עולה על הכל. בחיי מוהר״ן:

אָמַר, הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקֹרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לֹא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם…
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ג

ולאחד שביקש לבוא בזמן אחר, כי לא היה לו מקום נוח בראש השנה, השיב: "אך ורק שתהיו אצלי על ראשהשנה יהיה איך שיהיה" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ד). על שלושת הזמנים שבהם היו אצלו ועל התורה שאמר בראש השנה, ראה ראש השנה אצל רבי נחמן.

מה הקשר בין רבי נחמן לאומן, לפי חיי מוהר״ן?

בשנת תק״ע נסע לאומן, ושם נסתלק בשנת תקע״א. בחיי מוהר״ן, על השנים האחרונות:

בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין. בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם.
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ק״כ

ועל ראש השנה האחרון שלו, שהיה באומן, רבי נתן מספר שאמר "שהיו צריכין לחזק אז בתפלה ביותר" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות רכ״א). על ימיו האחרונים ועל יום ההילולא ראה ההילולא של רבי נחמן, ועל חייו רבי נחמן מברסלב.

שאלות ותשובות

איך צריך להיות בראש השנה לפי רבי נחמן?
בשיחות הר״ן: "בראש השנה צריכין להיות חכם, שיחשוב רק מחשבות טובות", "וצריכין להיות שמח בראש השנה. גם צריכים לבכות בראש השנה" (שיחות הר״ן · אות כ״א).
למה נוסעים לצדיקים על ראש השנה?
בליקוטי מוהר״ן, תורה רי״א: "כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רי״א · אות א׳). ושם: "וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם, ובשביל זה נוסעין לצדיקים, כדי לזכות לקדשת המחשבה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רי״א · אות א׳).
מה אמר רבי נחמן על הראש השנה שלו?
בחיי מוהר״ן מובא: "הראש השנה שלי עולה על הכל" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ג). ושם, על אחד שביקש לבוא בזמן אחר כי לא היה לו מקום נוח בראש השנה, מובאת התשובה: "אך ורק שתהיו אצלי על ראשהשנה יהיה איך שיהיה" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ד).
מה הן תקיעות השופר לפי ליקוטי מוהר״ן?
בתורה ל״ה: "ותקיעות הם התעוררות השנה, שהוא חדוש המחין מאור הפנים" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ה · אות י׳).

המקורות

9 קטעים שהתקבלו לנושא אחרי קריאה. לכל קטע: מה יש בו, תחילת לשון המקור, והקטע המלא, שנפתח כאן או בעמוד הספר.

מקור מרכזי

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ה׳ · אות ג׳

    "ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים"

    ג וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב, וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה…
    פתיחת הקטע המלא
    ג וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב, וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם צז): וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל־יְדֵי רְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נט.): לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת קוֹל, שֶׁאָדָם מוֹצִיא בְּכֹחַ בִּתְפִלָּתוֹ, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה רְעָמִים. כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס רלה:): כַּד קָלָא נָפִיק וְאַעָרָא בְּעָבֵי מִטְרָא, אִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, וְדָא אִינוּן רְעָמִים. וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ו:י״ד): וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן; וּבִשְׁבִיל זֶה אָנוּ מְבָרְכִין: שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכוּ'. וְהַגְּבוּרוֹת הֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁאָדָם מוֹצִיא אֶת הַקּוֹל בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְהַקּוֹל הַזֶּה פּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּחִינַת מֹחִין, שֶׁמִּשָּׁם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פינחס רלה:): בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא. וּכְשֶׁפּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא, אֲזַי אִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת רְעָמִים. וְזֶהוּ (תהילים ע״ז:י״ט): קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא; כַּד אַעָרָא בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, נַעֲשֶׂה מֵהַקּוֹל רְעָמִים, וְנִשְׁמָע לִבְרִיָּתָא. וְזֶה (שם מט): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, הַיְנוּ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי פּוֹגֵעַ בַּחָכְמָה, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וְהָגוּת לִבִּי וְכוּ', הַיְנוּ*) שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הָרַעַם, נִתְעוֹרֵר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה**). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאָה, קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים, כִּי רַעַם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הַיְנוּ מִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, כִּי תַּמָּן תַּלְיָא שְׁמִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק ג׳:ב׳): ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי. וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהילים ק״ג:כ׳): גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ; אִיתָא בַּזֹּהַר (לך לך צ.): זַכְיָן לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵילָא, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַגְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה רְעָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, וְהַיְנוּ: וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ג): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ, וְגַם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין לִבְרִיָּתָא, וְזֶהוּ: לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, דָּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל – אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, בְּחִינַת: וְרַעַם גְּבוּרוֹתָו. וְזֶהוּ (תהלים פט): אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה – יוֹדְעֵי דַּיְקָא, שֶׁיִּפְגַּע הַקּוֹל בַּמֹּחַ, בְּחִינוֹת עָבֵי מִטְרָא, וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת רְעָמִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ – שֶׁבְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים:

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ה · אות י׳

    "ותקיעות הם התעוררות השנה, שהוא חדוש המחין מאור הפנים"

    י וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בְּחִינַת פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא, בְּחִינַת עוֹסֵק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. וּתְקִיעוֹת הֵם הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא…
    פתיחת הקטע המלא
    י וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בְּחִינַת פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא, בְּחִינַת עוֹסֵק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. וּתְקִיעוֹת הֵם הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא חִדּוּשׁ הַמֹּחִין מֵאוֹר הַפָּנִים. וּמִזֶּה הוּא הִתְאַדְּמוּת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ, שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ אוֹרוֹת מִפָּנִים עֶלְיוֹנִים:

    לקרוא את המקור המלא

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רי״א · אות א׳

    "מה שהעולם נוסעין על ראשהשנה לצדיקים"

    מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים – כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִין אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם. (כמ"ש) כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר: כֹּלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִרוּ. וְאִי…

    ביאור: לפי התורה, ראש השנה הוא מקור הדינים של השנה, והדינים נמתקים בטהרת המחשבה, ולכן ההתקשרות לצדיקים שייכת דווקא אליו.

    פתיחת הקטע המלא
    מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים – כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִין אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם. (כמ"ש) [כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר]: כֹּלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִרוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְמֹחִין זַכִּים אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, (כמובא בזוהר) [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב]: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת מֹחִין, וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת צַדִּיק, הַיְנוּ שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְמֹחִין אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא מְקוֹר הַדִּינִים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְצָרִיךְ לְטַהֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּדֵי לְהַמְתִּיקָם, וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִין לְצַדִּיקִים, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה:

    לקרוא את המקור המלא

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ג

    "אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל"

    אָמַר, הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקֹרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לֹא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אִישׁ לֹא…
    פתיחת הקטע המלא
    (א) אָמַר, הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקֹרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לֹא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אִישׁ לֹא יֵעָדֵר. כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת כְּרוּז שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקֹרָב אֵלָיו יִהְיֶה עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ, לֹא יֶחְסַר אִישׁ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נְחֶמְיָה ח), וְזֶה נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה:

    לקרוא את המקור המלא

עצה מעשית

  • שיחות הר״ן · אות כ״א

    "בראש השנה צריכין להיות חכם, שיחשוב רק מחשבות טובות"

    בראש השנה צריכין להיות חכם, שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמנו וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה. גם צריכים לבכות בראש השנה. בראש השנה ביום הראשון…
    פתיחת הקטע המלא
    בראש השנה צריכין להיות חכם, שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמנו וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה. גם צריכים לבכות בראש השנה. בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדיבור מאד מאד. ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר, ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפייט רק מה שיסד רבי אליעזר הקליר אבל שאר הפייט אינו אומר, מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דיבור שאינו מוכרח:

    לקרוא את המקור המלא

  • שיחות הר״ן · אות פ״ז

    "ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער"

    לפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה. כי אמרי אנשי, כל נער יש לו אשה נאה. והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזהר (תקונים נו:) שהאתרוג…
    פתיחת הקטע המלא
    לפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה. כי אמרי אנשי, כל נער יש לו אשה נאה. והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזהר (תקונים נו:) שהאתרוג הוא בחינת "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז'). ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער, כי אזי הם בבחינת "והנה נער בוכה, מיד ותחמל עליו" (שמות ב', ו'), כמו שכתוב בתקונים (דף כז.). ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל. ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת נער בוכה ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל. כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה, זה יש להבין. כי עקר השכל הוא מהמח. והמח שואב ממח שבעצמות, שהוא נשקה על ידי לחות ושמנונית הגוף בבחינת "ומח עצמותיו ישקה" (איוב כ"א, כ"ד). כי על ידי לחות ושמנונית הגוף נשקה המח שבעצמות וזהו עקר קיום השכל כי עקר קיום השכל על ידי לחות ושמנונית הגוף כמובא במקום אחר (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ס'). ועל כן מי שהוא נער ואין שכלו בשלמות ונשאר מחו כנוס בעצמות כי אין שואב מחו ממח שבעצמות ומחמת זה אין שכלו בשלמות כנ"ל נמצא שנשאר המח כנוס בעצמות, ועל כן בת זוגו שנלקחה מן העצמות כמו שכתוב (בראשית ב', כ"ד): "ויקח אחת מצלעותיו" וכו' נמשך אליה רבוי המח שנשאר כנוס בעצמותיו אשר משם נלקחה כנ"ל. ועל כן בת זוגו נאה כי עקר היפי על ידי המח והחכמה בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח', א'). ועל כן היא נאה מחמת שנמשך אליה רבוי המח כי היא עצם מעצמיו של זה שאין שכלו שלם ונשאר מחו כנוס בעצמותיו כנזכר לעיל: ובקדשה זה בחינת שנמשכין שרשי הדעת אל האתרוג ועין בכונות סוד אתרוג ולולב, עין שם: ולבאר קצת כי עקר הכונה להמשיך אל האתרוג שהוא בחינת מלכות המחין שבגוף דהינו החסדים שבוי"ו קצוות, אך אי אפשר שיתנו הארה אל האתרוג כי אם על ידי שמקבלין הארה משרשי המחין דהינו משרשי החסדים שבדעת שזהו סוד הנענועים, עין שם (בשער הכונות, ענין סכה ה). נמצא שעקר הארת האתרוג בחינת מלכות על ידי שנתרבין ומאירין בחינת המוחין שבוי"ו קצוות על ידי שנמשך אליהם הארת המחין שבראש כנ"ל. וזה בחינה הנ"ל, רק שם הוא נער ממש ונשאר מחו כנוס בעצמות ולא עלה למעלה אל המח כנ"ל, וכאן בקדשה הארת האתרוג על ידי שממשיכין בכונה הארת המחין שבראש לתוך בחינת הגוף. ונתרבה ומאיר המחין שבגוף ומשם נמשך המחין אל האתרוג והבן. עין שם היטב בכונות ותבין: וזה בחינת סכה, "כי נער ישראל ואהבהו" (הושע י"א, א'). אהבה זה בחינת ימין בחינת חבוק יד ימין בחינת סכה (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן מח), וזה נעשה על ידי בחינת נער ישראל בחינת נער בוכה כנזכר לעיל:

    לקרוא את המקור המלא

קשור לנושא

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ת״ד

    "אך ורק שתהיו אצלי על ראשהשנה יהיה איך שיהיה"

    אֶחָד אָמַר לְפָנָיו שֶׁהָיָה נִיחָא לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת תְּשׁוּבָה וְלֹא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמֹד שָׁם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכֹל…
    פתיחת הקטע המלא
    (ב) אֶחָד אָמַר לְפָנָיו שֶׁהָיָה נִיחָא לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת תְּשׁוּבָה וְלֹא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמֹד שָׁם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכֹל וְלָלוּן, וּמֵחֲמַת זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאֹד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, עַל־כֵּן הָיָה טוֹב לְפָנָיו יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן, אִם לֶאֱכֹל אִם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אִם לִישֹׁן אִם שֶׁלֹּא לִישֹׁן, אִם לְהִתְפַּלֵּל אִם שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי), אַךְ וְרַק שֶׁתִּהְיוּ אֶצְלִי עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "יָא עֶסִין נִיט עֶסִין, יָא שְׁלָאפִין נִיט שְׁלָאפִין, יָא דַאוִוינֶען נִיט דַאוִוינֶען, אַבִּי דוּ זָאלְסְט בַּיי מִיר זַיין אוֹיף רֹאשׁ־הַשָּׁנָה" (וּבֶאֱמֶת כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל הֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, כִּי תּוֹדָה לָאֵל נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל־פִּי הָרֹב מִתְפַּלְּלִין יוֹתֵר בְּכַוָּנָה בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, מִמַּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ):

    לקרוא את המקור המלא

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ק״כ

    "בשנת תק\"ע נסע לאומין. בשנת תקע\"א נסתלק שם"

    בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין. בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם. וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם, קְצָתָם כְּבָר נִרְשְׁמוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרֻבָּם נִשְׁכַּח. חוּץ מִזֶּה יֵשׁ…
    פתיחת הקטע המלא
    (יז) בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין. בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם. וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם, קְצָתָם כְּבָר נִרְשְׁמוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרֻבָּם נִשְׁכַּח. חוּץ מִזֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ תֹּכֶן כַּוָּנוֹת נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים:

    לקרוא את המקור המלא

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות רכ״א

    "בראשהשנה האחרון באומין"

    בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין, סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית רנ"נ. וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּתוֹךְ הָאַמְבַּאר אַכְסַדְּרָא וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּק אָז בִּתְפִלָּה בְּיוֹתֵר, וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר פּוּק חֲזִי מֵאַמְבַּר…
    פתיחת הקטע המלא
    (לז) בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין, סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית רנ"נ. וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּתוֹךְ הָאַמְבַּאר [אַכְסַדְּרָא] וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּק אָז בִּתְפִלָּה בְּיוֹתֵר, וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר פּוּק חֲזִי מֵאַמְבַּר (נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי; עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת מ"ה) פּוּק חֲזִי מַאי עַמָּא דָּבָר). וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא שַׂמְנוּ לֵב לִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלֹא זָכִינוּ לַהֲבִינָם. וּבְסָמוּךְ נִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ הוֹדֵנוּ פְּאֵרֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ, אִבַּדְנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ. אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל הָאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים וְכוּ' לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אַחַת מֵאֶלֶף וּרְבָבוֹת מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. זֹאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ כִּי מְעַט מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לֹא שָׁכָחְנוּ. לוּלֵא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שַׁעֲשׁוּעֵנוּ וְכוּ' וְעַל־כֵּן עֲדַיִן לֹא פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם תִּקְוָתֵנוּ, עוֹד נְקַוֶּה וּנְיַחֵל וּנְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת הַשֵּׁם כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ עוֹד בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁלֹחַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:

    לקרוא את המקור המלא

להמשיך מכאן

צעד מעשי

נושאים קשורים

הספרים שמהם המקורות