Sichot HaRan 210

אָמַר: כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּרַבִּים, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד מְאֹד, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ עַל זֶה. וְסִפֵּר שֶׁקֹּדֶם הַקִּדּוּשׁ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַקִּדּוּשׁ נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן קֹדֶם אֲמִירַת הַתּוֹרָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה. אֲזַי נִדְמֶה לוֹ שֶׁבַּתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיֹּאמַר תֵּצֵא נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ (וִויא אִיךְ וִויל אַרוֹיס לָאזִין דָּאס עֶרְשְׁטֶע וָוארְט דַּאכְט זִיךְ מִיר אָט גֵייא אִיךְ אוֹיס). וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּשׁוּם פַּעַם וְלֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ לִקְרוֹת לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ וּשְׁאָר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, רַק קִדּוּשׁ וּזְמִירוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ וַאֲמִירַת הַתּוֹרָה. וְגַם זֶה הָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאֹד כַּנַּ”ל. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר קַדִּישׁ עַל אִמּוֹ בְּיוֹם הַיָּארְצַייט הָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאֹד.