Sichot HaRan 212

[לענין המחלקת שעליו] פַּעַם אַחַת אָמַר: “הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי”, הַיְנוּ לְעִנְיַן הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁחָלְקוּ עָלָיו, בְּוַדַּאי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כִּי ״הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי״, כִּי ״דִינֵי״ הוּא לְשׁוֹן מַחֲלֹקֶת, שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי־אָדָם מְחֻלָּקִין לִפְנֵי הַבֵּית דִּין עַל אֵיזֶה דָּבָר (זֶה שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ). וְעַיֵּן בְּגִטִּין פֶּרֶק הַשּׁוֹלֵחַ שֶׁאָמְרוּ שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן, וַהֲלָכָא כְּרַב נַחְמָן, וַהֲלָכָא כְּנַחְמָנִי (גִּטִּין לד.).