Sichot HaRan 160

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָאִישׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בִּימֵי יַלְדוּתוֹ בְּעֵת שֶׁעָסַק בְּתַעֲנִיתִים (כַּמְבֹאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם), וְסִפֵּר לְפָנַי הָאִישׁ הַנַּ”ל שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְעַנָּה רַבֵּנוּ ז”ל מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּבְאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ בְּיוֹם רְבִיעִי יָצָא מִמֶּנּוּ דָּם מֵחָטְמוֹ וּמִשְּׁתֵּי עֵינָיו וּמִשְּׁתֵּי אָזְנָיו וּמִפִּיו. וְצָעַק הָאִישׁ הַנַּ”ל לְפָנָיו, וְאָמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה רַעַשׁ בְּבֵיתוֹ עַל שֶׁנֶּחֱלַשׁ כָּל כָּךְ. וּפִיֵּס אוֹתוֹ בְּחָכְמָתוֹ, וְאָמַר לוֹ: “כָּךְ הַדֶּרֶךְ, שֶׁמַּכְבִּידִין הַתַּעֲנִית בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ; הֲלֹא תִּרְאֶה בְּיוֹם מָחָר יֵקַל עָלַי”. עַד שֶׁהֻכְרַח הָאִישׁ לִשְׁתֹּק, כִּי הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ תְּחִלָּה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה לְשׁוּם אָדָם הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלּוֹ. פַּעַם אֶחָד הִתְעַנָּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּבְאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ הֻכְרַח לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ, וְרַגְלוֹ תָּלָה לְמַעְלָה וּסְמָכָם עַל הַמּוֹט וְכַיּוֹצֵא, מֵעֹצֶם חֲלִישׁוּתוֹ.